משה פייגלין
י טבת התשע 27.12.2009

נראה כי קץ האידיאולוגיות שהקימו את המדינה, בא לבסוף לידי ביטוי גם באבדן המשמעות של הכלים הפוליטיים שנשאו אותן.

הקטבים של חירות מול מפא"י ואח"כ הליכוד מול העבודה, היו תמיד חדים וברורים. לאחר מהפך 77 וחורבן ימית – החלה התמונה להיטשטש.

הלל ויס
י טבת התשע 27.12.2009

מדינת ישראל המגולמת בשלטונה ובמוסדותיה קמה על אזרחיה

לפיכך על האזרחים להחזיר לעצמם את סמכויות המדינה ולעסוק בבנייתה  מחדש.

המדינה  פועלת כעת כקליפה חלולה שאין בה כל תוכן ומהווה איום ממשי על חירותם וביטחונם של אזרחיה. ההתנהלות השלטונית חושפת מנגנון המתמקד ברדיפת אזרחים באמצעות צווים מרושעים שכדי לאוכפם מתגייס בית המשפט העליון בחדווה ובגלגול עיניים כרשות על- ערכית.

מיכאל פואה
ד טבת התשע 21.12.2009

עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?

לא הופתעתי מההחלטה של איגוד רבני ישבות ההסדר. עוד בהיותי תלמיד בישיבת מרכז הרב, ראיתי כיצד אנשים חשובים מפנטזים מציאות וחיים על פיה גם כאשר העובדות טופחות על פניהם. מחלה זו שתקפה את השמאל הישראלי, לא פסחה גם על חלקים נכבדים שבין שלומי אמוני ישראל. הניסיון לראות את המלחמה על שאלת הריבונות, כמלחמה פוליטית פנימית, היא חלק מאותו עיוורון.

שושי גרינפלד
ד טבת התשע 21.12.2009

מכתב ראשון- לפני ההתקפלות וקבלת הניסוח האומלל

בזמן השואה הובילו הרבנים את קהילותיהם- מתוך בחירה מוטעה ישר אל המשרפות

כך גם במשפחתינו. בהונגריה שנת 44, כאשר הגיעו שמועות על ההשמדה

שאל אבא של סבתי את הרבי מסאטמר אם לברוח לארץ ישראל.