| השבוי המפחיד |
|
|
|
משה פייגלין
כו אלול התשסו 19.09.2006 
הנה מסתיימת עוד שנה, ויהונתן פולארד אינו עימנו. חיפשתי את שמו בין שמות השבויים והנעדרים שהתנוססו השבוע על שלטי המפגינים. כולם הוזכרו שם, חדשים כוותיקים- רון ארד, גיא חבר, וכמובן שליט, גולדווסר ורגב, אך שמו של יהונתן - ותיק השבויים - נפקד. אינני חושב שלאבינו שבשמיים, אכפת במיוחד אם בניו שבויים על ידי דוברי ערבית או אנגלית. אנחנו יכולים לשרטט לעצמנו כל מיני גבולות מדומים. גבולות מדיניים, תרבותיים, גיאוגרפיים, פוליטיים. אבל זה שקר, כולנו ערבים זה לזה והחשבון המוסרי מוגש לנו לבסוף – עבור כולם. אנו כמהים לקצת נורמליות. פולארד הורס לנו אותה. אנו רוצים לחשוב שאנחנו ליברלים מערביים, שאמריקה היא ידידתנו, שהצלחנו להקים כאן ישראליות נאורה שמצאה את מקומה בין האומות, ופתאום בא פולארד ומערער לנו את כל זה. כי פולארד הוא היהודי שהציל את הישראלי מהציניות האנטישמית האמריקנית. למי שלא זוכר – פולארד העביר לישראל מידע, שארה"ב הסתירה ממנה, בדבר נשק בלתי קונוונציונאלי שמאיים עליה.
כלומר יש כאן פארדוקס. מצד אחד החלום של הישראלי הוא להיות אמריקה. והנה בא יהודי אמריקני, שכבר "יש לו את זה" – והוא מציל אותנו מפני מי שאנו כל כך רוצים להזדהות ולהישען עליו. פולארד הוא היהודי שהציל את הישראלי מהאמריקני. הישראלי לא יסלח לו על כך. אם נתייחס אל פולארד כשבוי – זה אומר שאמריקה היא לא בדיוק ידידתנו הגדולה. אם נתייחס לפולארד כאסיר ציון, איפה זה משאיר את החלום שלנו להיות חלק מהמערב הנאור? שבויים יכולים להיות לנו בארצות ערב, אסירי ציון – מעבר למסך הברזל, בברה"מ לשעבר, אבל באמריקה?!...ישראל לא החמיצה שום הזדמנות כדי להתנער מהאיש שהקריב את חייו למענה. נהפוך הוא – גם כשהאמריקנים מגלים רצון טוב ונפתחות אפשרויות לשחרורו, ישראל עושה הכל כדי להבהיר לאמריקנים שמבחינתה, עדיף לתת ליהונתן למות בכלא. בוש רצה לשחרר את יהונתן לחופשת פסח – היתה חסרה רק בקשה ישראלית. 112 חברי כנסת חתמו על עצומה המבקשת את שיחרורו – אבל שרון "שכח" לקחת אותה עמו במסעו לארה"ב. פולארד כבר לא בכלא בגלל האמריקנים – הוא בכלא בגללנו. (ריכוז כל העובדות בעניין זה מופיע בנאומה האחרון של אסתר פולארד – שניתן לעיין בו בקישור הבא: http://he.manhigut.org/content/view/2954/140/). יהונתן פולארד יושב בכלאו כבר 21 שנה. שום מרגל לא ישב בגין עבירה כזו תקופה שעולה על ארבע שנים. הוא מעולם לא יצא לחופשה, אשתו חולת הסרטן אינה זוכה לשום סיוע כספי, או אחר, מממשלת ישראל. פעמיים ביקרתי אצלו. גופו שבור אך רוחו איתנה ומוחו הוא אחד החריפים שהכרתי. במכתבו למשפחות השבויים הוא כותב: " איננו יכולים, ופשוט אסור לנו לאפשר לתרבות ההפקרה הזו להימשך .עם ישראל חייב למצוא את הכוח הנפשי לעמוד על רגליו, לצאת מייד מהתוהו ובוהו של חוסר המוסריות ולמצוא את הדרך חזרה אל הערבות ההדדית. אנו מוכרחים להדליק ולתפוס מחדש את הכוח שלנו כעם מאוחד ... וכאומה שיש לה בשורשה, את הנחישות המוסרית הדרושה לעולם לא להיכנע לרשע ולעולם לא לנטוש אח בעת צרה.... אם נצליח, ואני מאמין שאנו יכולים, אז נהיה שוב ראויים לברכת שמיים-- כפי שהיינו באנטבה --ונהיה שוב ראויים לחזרתם הביתה של כל אחינו הנתונים בצרה ובשביה." ראוי שנתפלל בראש השנה לאבינו שבשמיים, שמדינתנו תשוב ותקרין בהירות מוסרית. שלא תתנכר לבניה שבצרה ובשביה ושנזכה לראות בשחרורם הקרוב של יהונתן, גלעד, אלדד ואהוד, ביחד עם כל שבויי ונעדרי ישראל! אמן!
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||
| < קודם |
|---|
