"רב רחומי היה שכיח קמיה דרבא במחוזא. הוה רגיל דהוה אתי לביתיה. כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתי. חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא. אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה."  (כתובות ס"ב, ב')

תרגום:

" רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא. היה רגיל לבוא לביתו כל ערב יום כיפור. יום אחד משכה אותו הסוגיה היתה מצפה אשתו. עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא. לא בא. חלשה דעתה וירדה דמעה מעינה. היה יושב על גג, נפחת הגג מתחתיו ונחה נפשו."

חז"ל בלשונם התמציתית פורסים לפנינו עולמות. רב רחומי במהותו היה איש פלא איש מעלה, הכינוי "רב" מעיד על גדלותו. כל ערב יום כיפור היה מגיע לביתו.פעם בערב יום כיפור נמשך אחרי לימודו ושכח להגיע לביתו. מידת הדין פגעה בו מיד,למרות ששמו מעיד עליו שהיה כולו רחמים. הרי משה פרש מאשתו? רבי שמעון בר יוחאי שלוש עשרה שנה? רבי עקיבא? מדוע נענש מיד במלוא חומרת הדין?

פעם בשנה ביום כיפור, התנתק מהיותו פלאי, שב לאהבה אנושית, שגם היא קודש. המנהג היה שדווקא ביום זה נסעו חסידים ואנשי מעשה אל הרב מקור הקדושה והתורה, ורב רחומי שב הביתה דווקא ביום זה. יש אומרים שביקש ממנה מחילה, כדי שימחלו לו מן השמים, ואולי חש ככהן הגדול שתפילתו שלמה רק אחר חיזוק הקשר פנימה. אהבתם הרוחנית התגלתה דווקא ביום כיפור, אהבה מלאה כיסופים וערגה.

והנה, היא מצפה, עוד רגע, עוד שניה, והשמש לא נעצרת, אט אט יורדת, היגיע היום הקדוש - בלעדיו. היא תדליק נרות , תלך לבית הכנסת – לבד. תפילותיהם לא יתמזגו. הוא שכח אותה. אלמנה חיה. היא מיותרת, ודם ליבה זועק.

"לעולם יהיה אדם זהיר באונאת אשתו שדמעתה מצויה" (שו"ע רכח ד) . רב רחומי לא היה בבית הכנסת עם הקהל, ולא הזדכך עמה ב"תפילה זכה" שלפני "כל נדרי". הוא גם לא היה בתוך בית המדרש. הוא נמצא על הגג משקיף מלמעלה.מנותק. כולו יצר של תורה, פיתוי לחכמה, קדושה , דבקות בה'. שם למעלה, רק הוא לבד, עסוק כולו בעצמו – הצדיק. יצר הרע שלו היה זך, טהור חכם תורני, ומנותק. "לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה". נפל ברשת גאוותו והפך מרחמן לאכזר, כאשר רק חוט דק מפריד. הוא שכח את המידה. שם על הגג נפלה קורה והוא איבד את חוט החיים המקשר. דמעה אחת הכריעה את כל תורתו.

נותרה אלמנה. אולי יכלה למנוע את מותו? אולי עלתה יחד עמו מעל – ומעבר? אולי היתה זמן רב מידי בקצה – כוחותיה? אולי היתה צריכה בבינתה היתירה בחכמת נשים למושכו, לפתותו הביתה? להוות עבורו חומת מגן. יתכן והיה לה תפקיד להורידו מעולמו המופשט אל עולם המציאות.

על הפסוק בבראשית "אעשה לו עזר כנגדו" פרש רש"י : "זכה – עזר, לא זכה – כנגדו" ופרשו "זכה" מלשון הזדכך. לו זכו שניהם לעשות לה' "דירה בתחתונים" (כל מטרת הבריאה על פי תנחומא פר' נשא) אולי היו מקבלים שניהם את יום הכיפורים יחדיו ב"תפילה זכה". (מבוסס על שעור הרב יניב)

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."