הנני מתכבד להגיש לעיונך פרק קטן מאד מהעבודה שערכתי על רצועת עזה ובו תמונה נדירה משכיית חמדה של אמנות יהודית שכיום אינה קיימת יותר. זכיתי להיות היהודי והחוקר האחרון שצילם את המנורה הזו לפני שהושחתה ע"י בני עוולה.

במסגרת המחקר שערכתי החל משנת 1969 על ההיסטוריה הגיאוגרפית של עזה, באופן טבעי שמתי דגש גדול על ההיסטוריה היהודית של חבל ארץ זה.

הרבה מאד מימצאים גילתי – חלקם לא פרסמתי עד היום מחשש עינא בישא של ונדליזם ע"י המקומיים. יחד עם זאת קשה להאמין כיום לאיזה שיתוף פעולה חיובי זכיתי מכל חכמי ההיסטוריה הישמעאלים אליהם פניתי בבקשה למידע. כל זה בתחילת שנות ה-70 ולפני שגברה העויינות הקשה של הפת'ח ואח"כ ניצני החמאס.

 כל מי שהתעניין בהיסטוריה של עזה בדורנו ידע כי במסגד המרכזי של עזה ("ג'אמעה אל כביר" או "ג'אמעה עומרי") חקוקה מנורה על העמוד המרכזי.

במקומו של המסגד היה בעבר בית הכנסת המרכזי של קהילת עזה בתקופה הרומית ובחלק מן התקופה הביזנטית. לימים ייבנו הצלבנים על מקומו את הקתדרלה ע"ש יוחנן הקדוש (ראה את המבנה הבסיליקאי של הקתדלה בצילום האוויר – גם הוא משנת 1975) וישתמשו באבני בית הכנסת בשימוש מישני. תוך כדי כך שילבו בכניסייה את העמוד שמצאו במקום ועליו של שמו של התורם היהודי. המסגד העכשווי הוא למעשה הקתדרלה הצלבנית עם שינויים מעטים שהוכנסו בו במשך השנים.

את הפרסום הראשון על מנורה זו הביא החוקר הצרפתי הנודע קלרמון גנו

(Charles Simon Clermont-Ganneau), ( 1846-1923 )  ששימש כקונסול הצרפתי של יפו בשנים  1882-1880. ואח"כ כקונסול הכללי בירושלים. בשנים אלה הרבה לסייר בארץ וגילה הרבה מאד תגליות חשובות – שתקצר היריעה לפרט אותן כאן.

 המנורה נזכרת גם בספרו של זאת וילנאי משנת 1954 כמופיע בתמונה.

 כמובן, שהרביתי לחקור את המסגד הזה והולכתי אליו הרבה מטיילים יהודים ואחרים. העובדה שמאות יהודים היו מבקרים שם לעיתים קרובות לא הפריעה לאף אחד מן השבאב העזתי.

 בשנת 1975 נערכו שיפוצים יסודיים במסגד והוקמו בו פיגומים רבים.  המופתי של עזה הסדיר עבורי רשות מיוחדת לצלם מקרוב את המנורה, שכן היא היתה ממוקמת בשליש העליון של העמוד – בגובה של כ-8 מ'. הוקם במיוחד פיגום בסמוך לעמוד. ב-2 פתחי המסגד הוצבו 2 ג'יפים של צה"ל ומהם משכו כבלים לפנסים רבי עוצמה שניזונו מן המצברים של הרכבים, אשר האירו את המנורה.

הצילום הזה הוא האחרון של המנורה. בחודש פברואר 1978 בקרתי פעמיים במסגד, בפעם השנייה גיליתי לתדהמתי כי  בני עוולה שוב הרימו פיגום במסגד הזה ובעזרת איזמלים השחיתו לחלוטין את הציור.

 הנה כי כן, האמנות היהודית בעזה פרחה מאד בתקופה הרומית-ביזנטית. העמוד עם העיטור היפהפה הזה שרד, ללא פגע, בכל התקופות כשכיית אמנות מיוחדת, החל מימי הממלוכים ועד התקופה הישראלית בעזה (כולל תחת השלטון המצרי בעזה עד 1967). מה חבל כי דווקא בתקופה הנוכחית גבר יצר הוונדליזם של העזתים ומתוך שנאה עיוורת בלי שום התחשבות במשמעות הארכיאולוגית הגדולה - השחיתו לחלוטין את הציור.

אז להשחתת שכיות אמנות לא היה קושאן בלעדי לאנשי הטאליבן באפגניסטן. היה להם בהחלט ממי ללמוד.

למרות המצב הקשה בימים אלה - אני עדיין מאמין שלא ירחק היום  ונוכל

לשוב ולסייר בעזה כבעבר ולראות לא מעט ביטויי אמנות נוספים שנתגלו על ידי במרוצת שנות המחקר שערכתי באיזור זה.

באיחולי שלום ובטחון לעם ישראל

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."