אנחנו בעיצומו של חתונה גדולה. עברו ימי החופה. התחברנו רוחנית ונשמתית. היינו  בזהירות ובתחושת יוקר השעה.  הימים היו "נוראים". ימי " שמאלו תחת ראשי" (שה"ש ב ו), שרוממו את התודעה. שמאל הנו צד הדינים והגבורות. עכשיו היגיע החלק השני של החתונה, ימי הסוכות ימי המשתה, זמן שמחתנו. "וימינו תחבקני" (שם) ימי חסד ואהבה. הסוכה מקיפה ומחבקת אותנו מכל עבר, כאשר ימין הנו צד החסדים והאהבה.

בבית המקדש, בחג הסוכות הרעיפו הרעיה ודוד זה לזה מתנות, קורבנות ומנחות "לריח ניחוח" רש"י: "נחת רוח". היו אלו ימים של קרוב בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ימים המתאימים לחנוכת מקדש שלמה (מלאכים א ח). אחרי "הימים הנוראים" לא נשכח גם אנו להביא זה לזה מתנות. נוכיח שהיינו רציניים אמיתיים, נעמוד בהבטחותינו, נהפוך עולם מופשט למציאותי. "ושמחת בחגיך" – "גברים, בבשר ויין ונשים, קונה להן בגדים ותכשיטין לפי ממונו" (משנה ברורה דיני שמחת יו"ט).

הצורך להתקשט טבעי לאישה מעצם בריאתה, במקביל ניתן לבעל הכח להנות מכך, והצורך העז להעניק ולאפשר לה זאת. כסף וזהב מסמלים את הזיקה זה לזה. הכסף – רומז לכיסופים לאהבה ולאחדות. הזהב – ליראה להכרה הנשגבה שבכל זאת הם שניים.שתי תנועות הפוכות בנפש, קרוב וריחוק בו זמנית. מחד חווית האחדות מאידך מתפתחת יראת רוממות. מתפתחת ההכרה שנשמתו האלוקית של הזולת היא אין סופית ואי אפשר "לתפוס" אותה כלל. וכמו בשיר השירים, ככל שמתקרבים היא חמקמקה ונסתרת. יחס זה הקרוי "הכרה" ותמיד מותיר משהו בלתי מושג, ודווקא שם היכולת לשמור על רעננות אין סופית של מפגש (הרב גינזבורג, The Mystery of Marriage).

בגדים ותכשיטים הם כלי בבריאה המקרב בני זוג. גם הקב"ה "תקנה לחווה וקישטה ככלה והביאה אצל אדם" (אדר"נ ד ).וגם הבעל זקוק למתנות. רוצה הוא בארוחה טובה, מיוחדת המוגשת עם חיוך. נשים בטבעיות יודעות את מלאכת המטבח, עליהן לזכור לחייך, זהו העיקר. אם תעניק בשמחה הוא יהיה מאושר שכן קיבל גם בחומר וגם ברוח. סעודה המוגשת מתוך לבביות טעימה לאין ערוך. נטיות אנושיות אלו נועדו להדק את הקשר, ואין יותר מתאים מ"זמן שמחתנו" לממש זאת. סוכות הנו זמן של חסדים , הרעפה מתוך פתיחות ושמחה.ואז נגיע יחד כולנו לשיא הדבקות – בשמחת תורה. " אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו". "אתה" נוכח קרוב , "הראית"  מוחשי, "לדעת", הדעת הינה התחברות מוחלטת. אין עוד. אי אפשר להגיע לשמחת תורה ללא אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה יום כיפור וסוכות. "הביאני המלך חדריו" בשמחת תורה, "ישראל ומלכא בלחודוהי" (זהר ח"ג א). כל האורחים הלכו, רק ישראל והקב"ה.  כלם בשווה רוקדים סביב התורה, ומחבקים ספר תורה סגור במעיל. לא לומדים אותה אלא מחבקים אותה, ומחבקים זה את זה. יום  של אהבה פשוטה ומוחשית בפועל. ננעלים הרגלים כאשר יהודי יוצא ממציאותו הפרטית, וכולו אהבה לתורה, ליהודי אחר, לקב"ה.  "אשרינו מה טוב חלקנו".

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."