| מלכודת הלגיטימציה |
|
|
|
משה פייגלין
כא תשרי התשסז 13.10.2006 
בד"כ ההתמדה מותירה אותך על המפה ואת הקפיצה כבר מספקים כוחות אחרים. כך גם קרה עם ליברמן. אביגדור ליברמן הוא אדם מעורר הערכה. בכל מפלגות הימין והדתיים, ובעצם בראשות כל המפלגות בכלל, אין מנהיג בשיעור קומתו. בעצם אין שם מנהיגים כלל. לליברמן יש את המצרך הכל כך נדיר ומבוקש בימי המבוכה האלו, יש לו מנהיגות. את הצלחתו המטאורית בבחירות האחרונות יש לזקוף בראש וראשונה להתמדתו אל מול השמאל שכדרכו לא בחל באמצעים בכדי לנטרל אותו. בד"כ ההתמדה מותירה אותך על המפה ואת הקפיצה כבר מספקים כוחות אחרים. כך גם קרה עם ליברמן.
הוא התמיד, אך עבור הקפיצה האחרונה שבזכותה כמעט ועקף את הליכוד, חייב ליברמן תודה – בראש וראשונה – לבנימין נתניהו. את ההתקרנפות של כל המערכות, מול הרודנות המושחתת של פורום החווה, ניתן להסביר – אם כי בשום אופן לא להצדיק! - באופן טכני. לתקשורת ומערכת המשפט יש אג'נדה שתאמה את ההתנתקות. אצל הגורמים המבצעים – הצבא המשטרה והמנהלות השונות, נסמכו צדיקי החווה על האפשרות לשלול את פרנסתו של מי שלא ישתף עמם פעולה. לחיילים הקטנים שטפו את המוח (פשוטו כמשמעו – ועדיין ממשיכים בכך...) ואת החיילים היותר רציניים הוציאו מן המעגל הראשון. בדיוק מסיבה זו קיימת המערכת הפוליטית שאמורה להוות משקל נגד. את הפוליטיקאים אי אפשר לפטר אם אינם מישרים קו עם הממשלה. הפוליטיקאי המרכזי שאמור היה לספק את הסחורה, היה בנימין נתניהו. אילו הייתה לו לנתניהו, מעט מזעיר ממנהיגותו של ליברמן – ייתכן מאוד שההתנתקות לא הייתה יוצאת לפועל והוא עצמו כבר היה יושב למעלה משנה על כסא ראש הממשלה. לאחר החורבן, כשכבר זכה בראשות הליכוד, הכריז נתניהו שהוא ממשיך דרכו האמיתי של שרון. הוא עשה כל שביכולתו בכדי לאמץ לעצמו תדמית של מרכז, את מצביעי 'קדימה' הוא לא שכנע לעבור לליכוד אך הימין החילוני הוא ממש הכריח לברוח מן הליכוד אל ליברמן. אלא שבשלב זה נראה כי ליברמן גולש בדיוק אל אותה מלכודת פתאים בה נפלו כל מנהיגי הימין בעבר. הדרך בה הוא נוקט עכשיו תביא עד מהרה לגימוד מפלגתו חזרה למימדיה הטבעיים ככול הנראה (4-5 מנדטים) תוך מיצוי גרעין המצביעים הסקטוריאלי שלה. שמה של מלכודת הפתאים הזו הוא לגיטימציה. אהוד אולמרט איננו ראש ממשלה נורמטיבי ולגיטימי שראוי לעשות עמו עסקים בכדי להשיג את המרב עבור קהל בוחריך. אולמרט הוא אדם בלתי מוסרי בעליל ובכדי להוסיף ולשלוט הוא זקוק נואשות ללגיטימציה שליברמן מספק לו במגעיו עמו.כשניסיתי לשכנע בכירים בליכוד להצביע נגד ההתנתקות, היתה תשובת כולם זהה – "אני יכול להתפטר מן הממשלה ולהצביע נגד. את ההתנתקות זה לא יעצור וגם אותי כבר לא יהיה לך אז בכדי לנסות ולהציל מה שאפשר". ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר להם שבמשא ומתן עם נוכלים ניתן רק להפסיד, שישנה נקודה מוסרית שבה עצם ההתנהלות המשותפת, גם אם נדמה שהיא משיגה איזה יתרון טקטי, גורמת נזק אסטרטגי גדול פי כמה. "בדרך הזו אתם גם תאכלו את כל הדגים המסריחים וגם תגורשו מן העיר" – אמרתי אז. המגעים שמנהל ליברמן לא יעקבו שום גירוש. נהפוך הוא – הם יחזירו לאולמרט את כוחו הציבורי להזיק הרבה יותר. הפרקטיקה של ליברמן לא תהיה מוצלחת יותר מזו של רבין ונתניהו מול ערפאת, שטייניץ שחשב שישיג התנהלות ראויה מול האויב המצרי בתמורה לתמיכה בהתנתקות, שרי הליכוד שנפנפו בהישג ההתנתקות בשלבים... ועוד ועוד. ככה זה במשא ומתן. כל עוד שני הצדדים לגיטימיים – לכולם יש מה להרוויח. אך כשצד לגיטימי מנהל משא ומתן עם גורם בלתי מוסרי ולכן בלתי לגיטימי – הוא מפסיד פעמיים, גם את העניין בו חפץ, וגם את עולמו. *מאמר זו גם פורסם בעיתון "מקור ראשון"
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
