| איש הגומי |
|
|
|
ד"ר שלום פליסר
כג תשרי התשסז 15.10.2006 הריני מבקש לערוך כאן חשבון עם ה"שתקנים". הרוב הדומם של הצופים בפשע המתרחש, מרחוק - מתוך הריחוק של הלב... אלה, אשר עמדו מן הצד ולא עשו מאומה (חוץ מכמה צקצוקי-לשון) לנוכח העוולה והפשעים שבשיסוי יהודים נגד יהודים, ושילוחם בהם, לגרשם ולהחריב עד עפר את בתיהם... כל אותם יפי-נפש, שדומה היה שהם "משלנו", אשר באמירתם: "אני לא מתעסק בפוליטיקה", נדמה היה להם כי יימצאו משוחררים ופטורים מן הציווי העליון, העתיק, של "לא תעמד על דם רעך – אני ה'...!" (הבדיחה שבפתיחה למאמר - מתוך תכנית-המופע שלי: "הרי אמרתי לכם".) איש תמהוני הסתובב בעיר. ברוגטקה (מקלעת אבנים) שבידו היה מנפץ את חלונות הראווה של כל החנויות הנקרות בדרכו. גם חלונות של בתי-מגורים. תפסוהו השוטרים ועצרוהו. למחרת, הובא בפני שופט, אשר הורה להעמידו להסתכלות פסיכיאטרית. אזי, הוחלט לאשפזו ולטפל בו כבכל פסיכופאת. כעבור שנתיים של טיפולים הובא בפני וועדת-שחרורים, שני רופאים, פסיכולוג ועובדת סוציאלית. שאלו אותו: "מה אתה מתכוון לעשות כשתשתחרר מכאן?" השיב להם: "אלך לי אל ה"פאנצ'רמאכער" (מתקן צמיגים), אוציא את החלק הפנימי של צמיג, אגזור לי רצועות-רצועות, אתקין לי "רוגטקה" ואנפץ את כל החלונות בעיר...!" אשפזו אותו לשנתיים נוספות. שוב עמד בפני וועדת-שחרורים. שאלו אותו: "מה אתה מתכוון לעשות בחוץ, כשתשתחרר?". ענה: "אלך אל מתווך ואמצא לי מקום לחנות". "יפה!" - ענו פה אחד: "ומה הלאה?". "אפתח שם בוטיק ללבני-נשים". חברי הוועדה, מתמוגגים מן השיפור וההתקדמות, לא מרפים: "ומה הלאה?". כאן נכנס התמהוני לאקסטזה של תיאור: "כשתגיע אלי הסחורה, אמצא לי בין הלבנים זוג תחתוני אשה או איזה מחוך, אוציא משם את הגומי, אעשה לי ממנו "רוגטקה" ואנפץ את כל חלונות הראווה בעיר...!!!". כדי להמחיש ולאפשר הבנה עמוקה של המצב האומלל, המגוחך לפעמים, שאליו נקלענו - אינני יכול שלא להשתמש במשלים, גרוטסקיים ככל שיהיו. מדי פעם, מופיעים ציטוטים של "חוכמות" שנאמרות ע"י "מנהיגינו". אין אמירותיהם מן הסוג המפורסם של גליליאו גליליי: "ואף על פי כן – נוע תנוע", לפי שאמירה כזו מתבססת, מדעית, על צפייה ומעקב ממושכים, ומתייחסת לפן תיאורטי בתנועה יחסית של גרמי השמים. "אף על פי כן נוע תנוע" היא אמירה שאין בה כדי להזיק ולקלקל סדרי חברה וקהילה, קביעה שאין בה כדי לשנות לרעה את מצבן של אוכלוסיות שלמות במקומותיהן. לעומתה, האמירה הנואלת כי "יש לפנות מאחזים" - יש בה מכל הרעות החולות האלה... הרי העובדות כבר טפחו על פרצופם של כל חסידי-המחיקה של ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל. כבר הוכח, שצה"ל נחלש כתוצאה מאימונים לקראת מאבק באויב-שאינו-אויב: באחים. שם בזבז והשחית אנרגיה שדרושה היתה למלחמה באויבים האמיתיים שלנו. כבר הוצגה ההיערכות הלוגיסטית היעילה, המצוידת והמשובחת (ועד לפריט האחרון) לגירוש וחורבן קטיף וצפון השומרון – לעומת המוכנות המרוקנת, המדולדלת והאומללה לקראת המלחמה נגד חיזבאללה... יודע כל דרדק, כיצד עלה החמאס לשלטון על חורבות גוש-קטיף, שהבריחה ממנו התפרשה כנסיגה מפוחדת של היהודים... הקלות הבלתי-נסבלת של ויתורים על אחיזה בארץ-אבות מחזקת את תחושת הערבים כי כל הארץ הזאת שלהם ויכולה להיות שלהם בעוד מאמץ צבאי קטן... כבר התחילו להכות על חטא בעלי אותן הידיים, הנוטפות דמעות של עשוקים-יהודיים מגורשים. להכות על חזיהם באגרופים המלאים באבק של חורבן... ביניהם: אנשי צבא פורשים או מופרשים, היודעים היטב את הפרופורציה, בין מה שעוללו לבין כמה שזה היה שווה או ראוי... הם כבר אומרים בגלוי כל מה שהעזנו לחשוב רק בסתר!!! הנה – נשמעים מחדש קולות הקוראים לפינוי מזורז וחפוז של המאחזים: קולו של ד"ר אפרים סנה, (קומוניסט עוד מבית-אבא) קולו של השר עמיר פרץ (דילטאנט מובהק ועם-הארץ-מומחה) קולה של ציפי לבני (זיקית ידועה, חסרת צבע) ובעיקר: התקשורתנים, גברתני-התקשורת השמאלנית. אם ליברמן ופרץ מתכתשים על מקום הישיבה ליד אולמרט – הרי שהמתנחלים יצטרכו לשלם על כך ביוקר, שהרי גמר פרץ אומר בלבו, להראות לליברמן מה-זה... משול לאותם פרסי ועירקי מסוכסכים, אשר ב"סולחה" שביניהם שוחטים... כורדי! ישנם אנשים הלוקים באיזה "דיבוק" חשיבתי. מנקר בראשם רעיון אובססיבי שאינו מרפה. זו אינה "אידיאה פיקס" בלבד - גם לא "אובססיה" בעלמא. זהו כבר טירוף של ממש: מחשבה העוברת לדיבור העובר למעשה. כל עוד מבקשים אנשים כאלה לקטוע לעצמם את רגליהם, כדי להיות פטורים מנטילת-ציפורניים ו/או מקניית נעליים חדשות – ניחא. השומעים מגחכים, מזכים אותם בתנועות-ביטול של ייאוש בידיהם, קמים והולכים להם, כשאצבעם על רקתם, לאמור: "קוקו"... אבל, כאשר מבקשים אלה, מאותם הנימוקים, לקטוע את רגלי השומעים ואת רגלי כל האחרים, בעוד שהם עומדים על רגליהם – הרי שאין כבר די בגיחוך או בהתייחסות של ביטול. למה הדבר דומה? - למי שעומד וקודח ברצפת הספינה מתוך הכרזה: "רק תחתי אני קודח!". סלקא-דעתך, שיעמדו כל הנוכחים בספינה, יצפו בו בשאננות ויגחכו??? אינני מתכוון לערוך כאן התחשבנות עם אלה, אשר בחרו להיות רצועות-הגומי של המשוגע דלעיל. ביניהם רבנים הזויים כאלה, אשר דקלמו מנטרות "ממלכתיות", כמו למשל: "פקודה היא פקודה" או: "אי אפשר, זה יהרוס את צה"ל" וכד'. אלה הכשירו את הקרקע והשרץ. הרשו ואפשרו למומחי-צה"ל, להטוטני-פסיכולוגיה, להכניס חיילים למצב סוגסטיבי עד היפנוטי, כדי להפכם לרובוטים חסרי-הבעה, שאינם מביטים בעיני קורבנותיהם. מין מכונות-עשויות-בשר-אדם, בעלות עיניים סומות, אוזניים חירשות, מוח מנותק ולב אטום – "מכונות-גפיים", קרי: מכונות אשר רק גפיהן פועלים... הריני מבקש לערוך כאן חשבון עם ה"שתקנים". הרוב הדומם של הצופים בפשע המתרחש, מרחוק - מתוך הריחוק של הלב... אלה, אשר עמדו מן הצד ולא עשו מאומה (חוץ מכמה צקצוקי-לשון) לנוכח העוולה והפשעים שבשיסוי יהודים נגד יהודים, ושילוחם בהם, לגרשם ולהחריב עד עפר את בתיהם... כל אותם יפי-נפש, שדומה היה שהם "משלנו", אשר באמירתם: "אני לא מתעסק בפוליטיקה", נדמה היה להם כי יימצאו משוחררים ופטורים מן הציווי העליון, העתיק, של "לא תעמד על דם רעך – אני ה'...!" (ויקרא י"ט, ט"ז). כואב שבעתיים למצוא ביניהם שומרי-מצוות, כאלה שמקפידים על הקצה של כל עלעל בערבות המיועדות לחביטה בהושענה-רבא – ותפסתי אותם "על-חם" בקלקלת-קפידתם, בוחנים כל עלה מול אור הניאון בדוכן הערבות... את היהודים החבוטים לא הקפידו לבדוק... לא-זו-אף-זו: אין יהודים אלה שונים בעיני מיהודי מזרח-פולין בתחילת מלה"ע השניה. כאשר נכנסו הגרמנים למערב-פולין אמרו יהודי המזרח: "לא אלי מתכוונים" ושקעו אל תוך היומיום. תוך זמן קצר, זכו אף אלה לביקור-נימוסין של הגסטאפו. צריך להתבונן בלול-תרנגולות כדי להבין את התופעה: התרנגולות עסוקות כל הזמן בניקור ואכילה. פתאום נפתח הלול, ומושטת יד-אדם לאחוז בצווארה של אחת מהן. כל התרנגולות מקרקרות, זועקות חמס על הפלישה והאיום על שלומן. הנה אחזה היד בצוואר והוציאה מן הלול את התרנגולת בעודה מצווחת ומקרקרת – וכל יתר התרנגולות משתתקות, נרגעות וממשיכות לנקר כדרכן, כאילו כלום לא קרה... כך זה גם בפעם הבאה – עד לשתי התרנגולות האחרונות. לאחרונה כבר אין חברה, שתקרקר לה קרקורי-אמפאתיה... אלא מאי? – בינתיים הדולר יורד, מחירי הדלק משתנים, יש מבצעים בקניון הסמוך, והגיע הזמן לרפד מחדש את הסלון. חוץ מזה, יש טיול מוזל לאירופה, מעניין מה באמת עשה הנשיא, והרי יש כל כך הרבה פסטיבלים בחול-המועד-סוכות... והאם נעשה גם השנה מנוי לפילהרמונית? ויהי בימי החורבנגירוש של קטיף והשומרון, הבאתי לבית הכנסת חבילה של פלאיירים בגנות אותו הפשע. "לא פוליטיקה בבית הכנסת" – צעק לעברי אחד המתפללים, זקן בעל מבטא אנגלוסקסי: "לא פוליטיקה בבית הכנסת" - והשליך את החבילה על המדרגות. נזקקתי לכמה נשימות עמוקות כדי שלא להתפרץ לעברו. בתום התפילה, ניגשתי אליו ואמרתי לו בנוכחות כמה מן המתפללים: "אתה לא אשם. ככה הרגילו אותך... כי כאשר באו לבית הכנסת שלך, בארה"ב של שנות הארבעים, וצעקו: 'רוצחים יהודים באירופה' ענו להם: 'רק לא פוליטיקה בבית הכנסת' "... מה כל זה שייך לכותרת ולמעשה באיש הגומי? – יש לי בשורה טובה בשבילכם: איש הגומי השתחרר מן האשפוז וכבר מתקין לעצמו את הרוגטקה. אתם מוזמנים רק לשתוק. כולכם מתבקשים לפתוח את התריסים לרווחה, לנקות היטב את החלונות לכבודו של איש הגומי, כדי שימצא את הזגוגיות בוהקות ומפתות כדבעי... וכשתתנפצנה הזכוכיות בבית הסמוך – אל תקרקרו כאותן התרנגולות, המשיכו לנקר, כרגיל.
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
