| משרתם של שני אדונים |
|
|
|
משה פייגלין
כח תשרי התשסז 20.10.2006 
מי ניצח? – נשאל שמעון פרס לאחר תבוסתו לנתניהו ב96. היהודים – הוא השיב .ומי הפסיד? התעקש כתב הארץ. הישראלים השיב פרס בלי להתבלבל. היהודים נצחו את הישראלים. כשהביס משה קצב את שמעון פרס ונבחר לנשיאות, היה זה ניצחון היהודי על הישראלי, המסורתי על החילוני, הספרדי על האשכנזי, מעמד הביניים על האליטה, הליכודניק על המפאי"ניק. זה היה דבר בעתו. אחרי הנסיך המפונק שחופת הספיטפייר של דור המייסדים חיפתה עליו מאימת הדין, הגיע לנו אחד משלנו, אחד עממי, אחד שמייצג את עם ישראל האמיתי, אחד כזה שאשתו עד היום נראית כמו הדודה של כולנו, נבוכה מול המצלמות. –80% מאתנו, הם הרבה יותר משה קצב משמעון פרס. אז איך נפלנו כך? למה דווקא הוא, למה זה קרה לנו?.נו טוב – קודם כל אין כל סיבה להצטרף לשלי יחימוביץ', ולחרוץ את דינו של קצב עוד בטרם הובא לדין. סביר להניח שאם שמו היה ויצמן או פרס – העניין כלל לא היה נודע ברבים, ואולי דווקא בגלל שהוא ליכודניק, יהודי, מסורתי וכולי, אצה למישהו הדרך להפילו – אולי אפילו לא במודע. אבל השאלה עבורנו אינה אשם או לא אשם, השאלה היא למה זה קורה לנו. אין לי שום רחמים על קצב. בשעתה הקשה ביותר של החברה הישראלית, כשזו נפלה קורבן לתעלולי פורום החווה והאתרוגנים, התקרנף הנשיא העממי והעדיף את מעמדו על פני שולחיו. לא שיכול היה לעשות הרבה – אבל אתם יודעים, כמה מילים חמות מן הנשיא, קצת הרהורים נשיאותיים מתוקשרים על טיב קבלת ההחלטות ורמת הדמוקרטיה אליה התדרדרנו בביצוע המהלך השנוי במחלוקת הזה, היו נותנים נחמה כלשהי באותם ימים אפלים. לשם כך בעצם הומצא כל המוסד הזה – לא? משהו שמחבר את המדינה והעם, שלא דרך המשטר. מן אי של תום, כבוד ואהבה, שאפשר להימלט אל חופיו מגלי הפוליטיקה העכורים. לפחות למראית עין. אלא שכולנו מבינים היטב מה היה קורה אילו קצב היה ממלא את תפקידו. המאמרים הארסיים בהארץ היו צולבים את הנשיא, שאינו מסוגל להתעלות מעל לאג'נדה הימנית הקיצונית שלו, משה נגבי היה מסביר מדוע ההתבטאויות הללו אינן חוקיות, ותוכניות הסאטירה היו מציגות אותו כחוסם כבישים כתום משחור. אז בשביל מה הוא היה צריך את זה. כמו שרון – ליכודניק בזכות עצמו – גם קצב הבין שאם אינך יכול לגבור עליו – מוטב שתצטרף אליו. וכך הסתפק קצב בתשבחות נבובות למתנחלים – מן שפה שכזו, שגם אדמירלי הגירוש למדו להשתמש בה – ואף לא מילה מעבר לזה. קצב גדל בליכוד. הוא איש ימין, הוא בעד ארץ ישראל, בעד זהות יהודית, וירצה או לא ירצה, זה מה שהביא אותו לכנסת ובסופו של דבר לכס הנשיאות. הוא הגיע לשם פשוט משום שבסופו של דבר, דעותיו הבסיסיות ביטאו את טעמו של רוב הציבור. אך אין זה מספיק להתייצב בתוך המגרש הפוליטי. צריך גם לשרוד שם, ואם אתה ליכודניק, מוטב שתבין מהר כי מרגע שנבחרת, עליך לשרת אדונים חדשים, ולא – לא מדובר באלה ששלחו אותך לייצגם. כך קיבלנו מפלגת שלטון לאומית השבויה בפועל בידי יריביה האידיאולוגיים. כשפרס חשב שהיהודים ניצחו – הוא שוב טעה. נדמה היה לו שיריבו יחסל את תהליך אוסלו ויבצע מדיניות לאומית. אבל במבט לאחור, מי באמת ניצח? היהודים או הישראלים? והנה מתברר שגם במרוץ לנשיאות הוא לא בדיוק הפסיד. קצב אשם, או לא אשם – את שירותו לאליטות בחייו הפוליטיים הוא כבר ביצע, עכשיו נותר לו רק לשרתם, בקלונו... *מאמר זו מופיע גם בעיתון "מקור ראשון".
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
