| כשלון נביאי הזעם הדמוגרפי |
|
|
|
יורם אטינגר
ב חשון התשסז 24.10.2006 
האבחנה הנכונות של המרכז והימין לסגת מן הגיאוגרפיה (יו"ש ועזה) כדיי לשמור על הדמוגרפיה (רוב יהודי) מבוססת של ההנחה הפטליסטית המוטעית שהאוכלוסיה היהודית נידונה להפוך למיעוט בין הירדן לבין הים התיכון. כשלונות העבר
הסיבות לכשלונות התחזיות הנ"ל לקו בהבנת התהליכים הדמוגרפים הבלתי נורמטיבים של העם היהודי. הן אף התעלמו מהמורכבות הבלתי-לינארית והבלתי-צפויה של גורמים המשפיעים על הדמוגרפיה באזורנו. למשל, עליית מחירי הנפט בשנות ה-70' ,פלישת עיראק לכווית, והמלחמה בטרור הפלסטיני הסלימו את ההגירה השלילית הפלסטינית. לעומת זאת, שינויי המשטר במוסקבה והתעוררות האנטישמיות באירופה והטרור בארגנטינה הגבירו את העלייה. נביאי הזעם הדמוגרפי כשלו בהבנת המגמות הדמוגרפיות בעולם השלישי והמוסלמי ובמדינות ערב, כגון הירידה הדרמטית בריבוי הטבעי מאז 1990 ( 1.9 ילדים לאשה באיראן ו-2.9 במצרים). הם מקלים ראש במרכזיותו של גורם ההגירה השלילית (אצל הערבים) והחיובית (אצל היהודים), ומתעלמים מהתגובות המנוגדות של יהודים וערבים למצבי מלחמה וטרור: שיפור דמוגרפי יהודי ונסיגה דמוגרפית ערבית. ב-2006 דבקים נביאי הזעם בליקויים החמורים הנ"ל.הם ממעיטים בהערכת שיעור הפריון היהודי (2.7 ילדים לאשה ובמגמת עליה), מפריזים בשיעור הפריון הערבי (4 ילדים לאשה ב"קו הירוק" ובמגמת ירידה), מקילים ראש בפוטנציאל העליה ובהיקף ההגירה השלילית הערבית. במקום לזהות נתונים מתועדים של לידות, פטירות והגירה, הם עוסקים בספקולציות והערכות על תרחישים ושיעורי לידה וגידול אוכלוסין המנותקים, בד"כ, מהעובדות בשטח. העובדות בשטח בניגוד לתחזיות נביאי הזעם הדמוגרפי – ולמעצבי המדיניות המאמצים לחיקם את נבואות הזעם – קיים רוב יהודי ברור ומוצק של 60% מערבית לירדן מאז 1967 ורוב יהודי של 67% בתחומי יו"ש ו"הקו הירוק". בניגוד לתחזיות הזעם, מבטיחה המגמה הדמוגרפית את התבססות הרוב היהודי לטווח הארוך, לאור הירידה בריבוי הטבעי הערבי (מאז 1990), העלייה האיטית בריבוי הטבעי היהודי (הגבוה ביותר בין המדינות המתועשות), המשך ההגירה השלילית הערבית (מאז 1950) ועקביות העלייה השנתית (מאז 1882). נצחון החמאס מאיץ את ממדי ההגירה השלילית הערבית במיוחד אצל פקידי הרשות הפלסטינית ומשפחותיהם, ואילו הקצנת האנטישמיות בצרפת ובברה"מ לשעבר, והתחזקות המגמות הציוניות בקרב הקהילות היהודיות-אורתודוקסיות בארה"ב, מרחיבים את פוטנציאל העלייה. הכרסום בריבוי הטבעי הערבי מקבל ביטוי בדווחי משרד הבריאות הפלסטיני על העמקת תכנון המשפחה (52% מהנשים הנשואות משתמשות באמצעי מניעה), עלייה בגיל הנישואין ובשיעורי הגירושין, הרחבת מערכת החינוך, עליית המודעות לקריירה הנשית והמעבר הדראסטי מהכפר אל העיר. הגברת החשיפה לערוצי הטלויזיה משפיעה אף היא על הירידה בפריון. בעוד שהרוב היהודי ב-1967 (כ-60%) היה בתחילת הזינוק חסר התקדים בריבוי הטבעי הערבי (ירידה בתמותת תינוקות ועלייה בתוחלת החיים כתוצאה מהמפגש עם הרפואה בישראל), הרי שהרוב היהודי- 2006 (כ-60%) משתרש בעיצומה של ירידה עיקבית בריבוי הטבעי הערבי והמשך ההגירה השלילית. נביאי הזעם הדמוגרפי מקבלים את התחזיות המוטעות והמטעות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ברשות הפלסטינית (למס"פ) כתורה מהר סיני, למרות שהן מופרכות מדי שנה ע"י נתוני לידה, פטירה והגירה של משרדי הבריאות והחינוך הפלסטינים ומשטרת הגבולות בישראל. אילו הם היו מתבססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל (2.1 מליון ערבים ביש"ע ב-1997) לא יכולים היו – מבחינה מתמטית להגיע ל-3.4 מיליון אן ל-3.8 מליון ב-2004 כפי שהם טוענים. הם אף לא הרימו גבה כאשר הלמס"פ טענה לגידול דימיוני של 170% תוך 14 שנה (1990-2004) מ-1.5 מיליון ל-3.8 מיליון. הם מתבססים על תחזית למס"פ מ-1997, לפיה יש כיום ביו"ש 2.4 מיליון פלסטינים, למרות שנתוני השטח מתעדים 1.4 מיליון (1.1 מיליון בעזה לעומת תחזית של-1.4 מיליון) – פער של 1.3 מיליון פלסטינים! מה מקור הפער? מחקר של צוות אמריקאי-ישראלי, בראשות בנט צימרמן (יורם אטינגר הוא ראש הקבוצה הישראלית), חושף שורה של פגמים יסודיים בתחזית הלמס"פ, המהווה בסיס להחלטות מדיניות הרות גורל של מעצבי מדיניות בישראל. לדוגמא:
בדיקת המסמכים של משרדי הבריאות הפלסטינים מתעדת הפרזה של 70% בתחזית הלמס"פ לגביי יו"ש! כמו כן, נוהגים נביאי הזעם לסווג כ-300,000 עולים מברה"מ שאינם מוגדרים "יהודים כהלכה" כ"פלסטינים ואחרים", וע"י כך מסלפים עוד יותר את המאזן הדמוגרפי. מסקנות ד"ר ניקולאס אברסטאד , מבכירי הדמוגרפים בוושינגטון, טוען "שהמחקר האמריקאי-ישראלי תפס את הדמוגרפים ישנים בשמירה... מסקנותיו הגיוניות ומשכנעות ביותר". מתברר שהמאכלת הדמוגרפית אינה מונחת על צווארנו, מעצבי מדיניות המונחית ע"י בריחה מדמוגרפיה מתבססים של הנחות מוטעות המנותקות מהמציאות. ב-1900 היו היהודים מיעוט של 8% מערבית לירדן, ב-1948 גדלו ל-48% והיום הם מהווים מסה קריטית של 60% ורוב יציב וארוך טווח של 67% ללא חבל עזה. רק הגירה חיובית פלסטינית ליו"ש – ומשם זליגה ל"קו הירוק" – תשנה לרעה את המגמה הדמוגרפית. הקמת מדינה פלסטינית היא ערובה להטיית הכף לטובת הפלסטינים. כלומר, שמירה על הגיאוגרפיה היא הערובה למניעת קריסת הדמוגרפיה.
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
