דף הבית arrow דעות arrow מדיניות חוץ וביטחון arrow אחמדינג'אד והיטלר - ההשוואה והתוצאה מחודש
כה אדר התשע 11.03.2010
 
השבויים והנעדרים
זכריה באומל יהודה כץ
וצבי פלדמן
10136 ימים נעדרים
יונתן פולארד
8876 ימים בשבי
רון ארד
8547 ימים בשבי
גיא חבר
4589 ימים בשבי
מג'די חלבי
1752 ימים נעדר
גלעד שליט
1355 ימים בשבי
חיפוש
אחמדינג'אד והיטלר - ההשוואה והתוצאה מחודש הדפס דואל
אליקים העצני
י חשון התשסז 01.11.2006


אחמדינג'אד  האירני שוב הבטיח למחות את "היישות הציונית" מעל פני האדמה. שיהיה ברור, היישות הציונית – זו מדינת ישראל, אנחנו וילדינו, והביטוי הזה בא לאמר שכבר היום, כאשר אנחנו עדיין נושמים, ודגל המגן-דוד עדיין מתנופף מעלינו, בשבילו – אנחנו כבר איננו קיימים. לשמעון פרס, האיש הזכיר את היטלר. אין עוד אישיות בזירה הפוליטית הישראלית, שבמעשיו גרם כ"כ הרבה נזק למדינה וכ"כ סיכן ומסכן את קיומה, כמו פרס. אבל מה לעשות? בענין הזה הוא צודק, וכדאי לנסות להבין לעומק את התופעה ששמה היטלר, מעבר לדימוי החיצוני הידוע והמוכר. כשהיטלר כתב ב"מיין קמפף", שפורסם בשנות ה-20 המוקדמות של המאה שעברה - זמן רב לפני שעלה לשלטון - על חיסול העם היהודי, כמעט ולא נמצא אדם שלקח אותו ברצינות. לא רק מפני שנחשב לדמות שוליים נלעגת, ומשום כך לא התייחסו לשום דבר שהיה קשור אליו, אלא גם מפני שאיש – ובראש וראשונה היהודים בעצמם – לא תאר לעצמו שכשאומרים "להשמיד את היהודים" מתכוונים – פשוטו כמשמעו.היום, בראייה מאחור, הכל מסתדר באופן הגיוני. אנחנו רואים את מערכת ההשמדה - את הרכבות, את הסלקציות, את תאי הגזים, את הארובות פולטות עשן-אדם - ומחברים כל זאת למלים שקדמו לכל זה, והתמונה מסתדרת לנו באופן הגיוני. אך בשעתו, בזמן אמת, רק מיעוט לקח את הדברים ברצינות – גם אחרי שהיטלר כבר עלה לשלטון בשנת 1933, לאחר שכבר הוכנסו יהודים – ואחרים – למחנות ריכוז, כבר נשללו זכויות האדם שלהם, וכל יום הביא גזירה חדשה. ובכל זאת – אבי ואחיו, זכרונם לברכה, שלאחר שכבר נושלו מעסקיהם נסעו בשנת 1935 לארץ ישראל כתיירים וחזרו מכאן עם ערימת תמונות מן הארץ ועם מזכרות יפות של בצלאל ועם הרבה דברי הלל ושבח על הארץ – החליטו למרות הכל להישאר בגרמניה הנאצית. למה?  "מפני שמבשלים בפרימוסים ואין אספקת גז מרכזית, ומפני שיש ייתושים, ותפוחי האדמה הם לא משהו..."לו לקחו יהודי אירופה את דבריו של היטלר ברצינות, מליונים היו ממלטים את עצמם – לפני המלחמה וגם בתוכה ממש.חשוב להבין את הסיבה. היום, נוכח האיום מאירן, יש לצורך הזה להבין גם משמעות מעשית מאד. היהודים תפסו מהר מאד שהיטלר מטורף, חולה רוח. אולם, אנטישמיות היתה גם לפניו – היו פגיעות ביהודים, כולל מקרי רצח. בשנות ה-20, לפני היטלר, נרצח שר יהודי, רטנאו. אבל השמדה טוטלית? רצח של עם שלם?  זה נראה מטורף. ובדיוק כאן גרעין הבעייה. מפני שאם זה רעיון מטורף, אם הוגה הרעיון ומפיצו יצא מדעתם – מה המסקנה? וכאן טעו היהודים בהבנת הנקרא והנשמע, והטעות הזאת עלתה ב-6 מליון קרבנות, מהם מליון וחצי ילדים. היהודים אמרו: זה רעיון מטורף, ולכן זה לא יכול להיות, זה אינו ריאלי. אבל ההגיון ויצר הקיום צריכים היו לחייב מסקנה הפוכה בדיוק - שלא לשקול ולהעריך חשיבה משוגעת  במאזניים ובמיבחנים של חשיבה נורמטיבית. לתוך המלכודת הזאת נופלים הרבה אנשים שפויים. זו למשל הסיבה, מדוע נוכלים מופרעים מצליחים ביתר קלות לאחז עיניים ולהונות אנשים רציונלים, מפוכחים. המסקנה: מטורף העומד מולך וסכין בידו, קח אותו ברצינות והיזהר כפל כפליים – דווקא מפני שאתה אינך מסוגל להבין את מניעיו ועל כן אינך יכול לצפות מראש, מה יעשה.היהודים התקשו להפנים, ועד היום - למרות שכבר מונח לפנינו לקח השואה - הם מתקשים להבין את הצמאון שיש לגויים רבים לדם יהודי. יש הרבה סכסוכים בין עמים. יש הרבה שנאות בין עמים. אבל שום דבר אינו דומה לשנאה הזאת, המתועדת עוד מתקופת רומי ולפני צליבת ישו, כך שאפילו עלילת הדם של רצח-אל, כביכול, איננה נותנת הסבר ליצר הזה, לטירוף הזה, לשפוך דם יהודי.רחבעם זאבי, ה' ייקום דמו, הוציא לאור ספר על טבח יהודי חברון. מי שיעיין בו, ימצא הדגמה מצמררת, מעבר למה שהשמאלנים קוראים "הסכסוך", ומעבר לרצון לבוז בז, לצמאון הפאתולוגי לדם יהודי, לרצון הפרברטי, המעוות, להסב ליהודים , כולל עוללים וטף, ייסורים גדולים כל כמה שאפשר.היות התופעה הזאת בלתי מובנת ובלתי נתפסת על ידינו אינו גורע במאומה מהיותה מציאותית וקיימת. יהודי חברון לא הבינו זאת ולא רצו להאמין, למרות שהוזהרו מראש. מוזר, שדווקא פרס מבין שהאיום האירני הוא איום היטלרי, כלומר איום השמדה אמיתי,רציני. בעל החלומות הזה, הוזה "המזרח התיכון החדש", מי שהכניס לארץ את ערפאת עם הנאצים שלו, לא מתאים לו לראות סכנת השמדה באור ריאליסטי, ועוד כאשר היא באה ממקור איסלמי, אותם המוסלמים שעמהם הוא מקיים מערכת יחסים של אהבה אומללה, שבגינה הוא כבר היה ללעג ולקלס. אבל, אם עכשיו גם הוא בא, אם גם הוא הקיץ מן החלום וחזר למציאות, לפחות מול אירן, ברוך הבא! אולי לו ישמעו, אולי יאמרו: אם גם השוטה המדופלם הזה של השלום ההזוי זועק "היטלר", אולי זה באמת רציני, וצריך להתפנות מדברים חשובים אחרים כמו השערוריות העסיסיות המחליפות אצלנו אחת את השנייה במהירות מסחררת, ולקחת את עצמנו בידיים? מפני שכמו בימי היטלר אירופה לא תושיע אותנו וגם לא אמריקה. ההיטלר החדש מאיים רק על הקיום שלנו. הוא אינו מבקש להשמיד אפילו את "השטן הגדול" אמריקה, ולא כל שכן ארץ אירופית כלשהיא. יצר ההשמדה שלו מכוון רק נגדנו.כדי להבין ולהפנים את מלוא משמעות ההשוואה שהישווה פרס  את  אחמדינג'אד להיטלר, הנה שתי פרשיות לדוגמא, למען הבין, מה פירוש "היטלר".בשבועות האחרונים למלחמת העולם, כשהכל כבר הלך לקראת הסוף, נתבקש היטלר להחליט, האם להשתמש ברכבות המעטות שעוד עמדו לרשותו להובלת תחמושת חיונית לחזית או להולכת יהודים להשמדה וממילא להביא לפגיעה בחיילים בחזית. החלטתו היתה לנצל את הרכבות לטובת ההשמדה, כי זו נחשבה בעיניו מטרת המלחמה העיקרית.והכי מאפיין ואמיתי הוא סופו של היטלר, שהרי אין יותר "רגע אמת" מהרגעים האחרונים שלפני המוות. 29 באפריל 1945 היה יום התפגרותה של המפלצת האנושית, אדולף היטלר. הוא היה מצוי בבונקר עמוק מתחת למשרדיו בלב ברלין, אך גם שם שמעו היטב את רעמי התותחים של הצבא הרוסי הסוגר עליו, גם שם רעדו הקירות. דיווחו לו שהאויב כבר נמצא במרחק של רק מאות מטרים, והסוף ממש מאחורי הכותל. ביודעו, מה קרה למוסוליני שנתפס בבורחו לגרמניה, נורה למוות ונתלה ברגליו יחד עם פילגשו בכיכר במילנו, הוא דחה את כל הפצרות נאמניו האחרונים לברוח מן הכיתור, החליט להתאבד ואף נתן הוראות להשיג בנזין לשריפת  גופתו, לבל תיפול לידי האויב. האיש כבר היה הרוס. כולו עוויתות ורעידות. נראה עשרות שנים מבוגר מגילו,  מעורער ומיואש, שבר כלי. במצב הזה, ממש לפני ההתאבדות, הוא יושב לכתוב "צוואה פוליטית". ומה הוא כותב שם? מה מעסיק אותו, בלעדית, ברגעיו האחרונים עלי אדמות? היהודים! על פני עמודים שלמים – רק היהודים! הוא כותב, למשל: לא נכון שאני רציתי במלחמה. את המלחמה רצו, ואותה הציתו, אותם מדינאים בינלאומיים שהיו ממוצא יהודי או שרתו אינטרסים יהודים."מאות שנים יחלופו, ומתוך חורבות ערינו תתחדש תמיד השנאה נגד העם שבסופו של דבר הוא האחראי, שבגללו קרה הכל: היהדות הבינלאומית ועוזריה!""אינני רוצה ליפול לידי האויבים, שכדי לשעשע את ההמונים המוסתים, ירצו לראות מחזה שהיהודים יארגנו אותו".וזה המשפט האחרון בצוואה, מילה במילה:"לפני הכל אני מחייב את הנהגת האומה וההולכים אחריה לקיים בקפדנות את חוקי הגזע ולהלחם מלחמת מגן חסרת רחמים נגד המרעילים העולמיים של כל העמים, היהדות הבינלאומית".ניתן בברלין, ה-29 באפריל, שעה ארבע. מיד אחרי זה בלע כדור ציאניד, וליתר בטחון גם תקע לעצמו כדור בראש. לו הפנימו היהודים בשנים שקדמו לסוף הזה, שהאיש באמת  מאמין בהזיות הדמיוניות על היהודים, ושהשנאה הבוערת בו אינה יודעת שובע וממלאת את כל הווייתו – הם היו עושים משהו כדי להינצל.אם בתוך אחמדינג'אד בוערת אש הדומה, ולו במעט, למה שבער בנפשו הטמאה והמופרעת של היטלר, המסקנה היא שיש לטפל בו כפי שהיינו עושים אז, לו היה לאל ידינו ולו ידענו בזמן אמת את מה שאנחנו יודעים היום, רק  6 מליונים – אחרי. כלומר, לו היתה לנו בשנת 1940 פצצה אטומית, האם לא היינו משתמשים בה, לא היינו חייבים להשתמש בה?ובמלים אחרות: אם נכון מה שמתפרסם בעתונות הזרה ומה שטוען ווענונו, שיש לנו נשק גרעיני – הרי שאחמדינג'אד מוכיח כמה זה מוצדק שלנו, דווקא לנו, יהיה הנשק הזה: מפני ששום עם לא היה, ואיננו עד היום, מאויים בעצם קיומו – כמונו. ולכן אנחנו, יותר מכל עם אחר מצווים על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ואם אכן יש לנו פצצה, לשם מה השגנו אותה, אם לא כדי לעצור בעד היטלר חדש? ואם מופיע אחד כזה, ואולי לא במקרה בארצו של המן, ההיטלר הראשון, שזמם ותכנן וכמעט הצליח "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים , מנער ועד זקן, טף ונשים",האם לא ננהג כפי שנהגו היהודים - "לעמוד על נפשם"?כמובן, שיש למצות כל דרך דיפלומטית, כל עוד יש זמן לכך. וכמובן, שעדיף שהמעצמות יעצרו את הפצצה האירנית, שהרי גם זו מציאות, שהיהודים הם תמיד רק הראשונים ואחריהם נפגעים כל האחרים, כל אלה שעמדו בצד כשהיהודים סבלו. כמובן, שאם יש לנו אמצעים קונוונציונליים לשתק את הייצור האטומי האירני – זו ורק זו הדרך. אולם, אם לא תישאר ברירה אחרת, היהודים יצטרכו להגן על חייהם בכל דרך. יש להניח שיש היום מיזעור של הנשק האטומי, שיאפשר לפגוע נקודתית במקומות הפיתוח והייצור, כך - שלאחר אזהרה מראש האוכלסיה האזרחית לא תיפגע. כדאי שהעולם ידע מראש על האופציה הזאת, ואולי זה המסר החבוי בדברו של פרס, שלפי הפרסומים הוא אבי החימוש הגרעיני הישראלי, כאשר הוא משווה את אחמדינג'אד  להיטלר. ומעניין לעניין באותו עניין, החמאס: שאם אירן היא "השטן הגדול" – החמאס הוא "שטן הקטן", ושני השטנים פועלים בשיתוף ובהתאמה.בשמאל שלנו כבר נשמעים קולות  להכשיר את החמאס ולהכנס אתו למשא ומתן, כלומר למתן. אין לסמוך בענין זה  על אולמרט. יום אחד, כאשר קונדוליסה תרים עליו את קולה – אלף ליברמנים לא יעצרו אותו מלעשות זאת. לכן, זה הזמן ללמוד היטב את אמנת  החמאס, שוב – כמו אצל  אחמדינג'אד, כמו אצל היטלר – כדי להפנים ולהסיק מסקנות מעשיות.כבר בהקדמה לאמנה מצוטט ה"שהיד" חסן אלבנא כך:"ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאיסלם ימחה אותה."ובסעיף אחד עשר לאמנה נאמר:"תנועת ההתנגדות האסלאמית [כלומר, החמאס] מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש איסלאמי לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים"...ולהלן:"הלאומיות הפרטיקולרית (המסויימת, כלומר הפלסטינית) היא חלק מן האמונה הדתית". סעיף שלשה עשר אומר: "היוזמות (המדיניות) ומה שקרוי פתרונות של שלום והוועידות הבינלאומיות לפתרון הבעייה הפלסטינית, עומדות בסתירה לתפיסת העולם של תנועת ההתנגדות האסלמית. וויתור על חלק כלשהוא מפלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת.""אין פתרון לבעייה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד"...נצטט עוד מסעיף חמישה עשר: "ביום שהאויבים גוזלים חלק מאדמת המוסלמים, הג'יהאד (הופך) לחובה אישית של כל מוסלמי". זה הפרופיל של ממשלת הערבים הקרויים "פלסטינים", והוא משקף את הרוב המכריע של דעת הקהל.בגלל הפשע הכפול -  אוסלו, ואחריו הגירוש ונסיגת צה'ל, עומדים עכשיו לרשות התורה הפנאטית הזאת אלפים, ואולי עשרות אלפים, חמושים בנשק שאך זה עתה למדנו בלבנון להעריך, כמה הוא קטלני.אם אחמדינג'אד הוא היטלר, הרי משעל והנייה הם מיני-היטלרים, והמסקנה היתה צריכה להיות מזמן: מלחמת חורמה בחמאס ובפלגי הפת'ח המשתפים אתו פעולה (תזכורת: גלעד שליט נחטף בפעולה משותפת של חמאס ופת'ח ואחרים), תפיסת ציר פילדלפי וכל שטח ונקודה אחרים שצה'ל החזיק בהם לפני הגירוש והנסיגה, והעיקר - הקמה מחדש של ההתישבות היהודית ברצועה ובצפון השומרון, שכן ללא התישבות – הצבא הוא "צבא כיבוש" וימיו ספורים.לא אחר מאשר נביא השקר של "הסכנה הדמוגרפית", הפרופסור ארנון סופר, מתריע עכשיו בשער: בלי צה'ל בבקעת הירדן מדינת ישראל לא תוכל להתקיים, וצה'ל לא תהיה לו אחיזה בשום מקום שבו אין לו גב של התישבות יהודית. כך בבקעה, כך על גבול מצרים, וכך ב"תוחמת הצפונית" של הרצועה שהוחרבה וננטשה בהפקרות. כך בכל מקום.

אם פרס למד לומר על אירן "אלף", האם עוד יגיע גם לאות "בית"?

תגובות
הוסף תגובה חיפוש
הוסף תגובה
שם:
דואל:
 
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."

 
< קודם   הבא >

מאמרים אחרונים בנושא ביטחון

המלחמה המוזרה והמלחמה הבאה
דמיטרי רייזמן/כב אדר התשע 08.03.2010
הטעות של המוסד
משה פייגלין/טו אדר התשע 01.03.2010
אובמה מנותק מהציבור האמריקאי
יורם אטינגר/טו אדר התשע 01.03.2010
הבריתות של ארצות הטבעת מסביבנו מנבאים רעות
אליקים העצני/יא אדר התשע 25.02.2010
הכרזת כיתור צבאי
אליקים העצני/יא אדר התשע 25.02.2010

מאמרים נוספים של אליקים העצני

 
© 2010 קהילה אמונית
Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.
אתר ג'ומלה