רותם מירון
יד חשון התשסז 05.11.2006

כתבה חשובה מאין כמוה עברה באתר ליכודניק בשקט מופתי. זה לא תקין מבחינה דמוקרטית. צריך להיות על זה דיון נוקב. משה פייגלין תיאר ב"מצעד החורבן" (http://www.likudnik.co.il/Front/NewsNet/reports.asp?reportId=175985) כיצד הוא מתנגד נחרצות למצעד הגאווה שייערך בירושלים בעוד כשבוע. לדעתי הוא טועה, וגם הלל וייס טועה בכל  ההתייחסות לעניין הזה. הסיבה שהכתבה הזאת היא כל כך חשובה היא כי נושא ההומוסקסואליות הוא רק דוגמא אחת לנושאים רבים (נידה, שבת, קללת ה') שבהם הדמוקרטיה החופשית מתנגשת חזיתית עם היהדות. הדמוקרטיה החופשית גורסת כי אלו דברים לגיטימיים לחלוטין והיהדות גורסת כי אלו הם פשעים פליליים. היהדות היא אמנם ערש החופש,  היצרנות, המודעות העצמית והקידמה, אולם יש בה מגבלות לחופש הבחירה של האדם. בצחוק אפשר להגיד שאלי חזן, יואב ורבים אחרים בודאי רקדו על השולחן מרוב שמחה - סוף סוף נחשף פרצופה האמיתי של מנהיגות יהודית - סוף סוף אינם מדברים בשפה אמביוולנטית ורואים שהם בלתי דמוקרטיים ("שהם דתיים חשוכים ואלימים חסרי סובלנות"). אין צורך לומר, אבל אני משער שמשה איפרגן ודאי עשה משתה גדול כדי לחגוג את ההזדמנות הבלתי רגילה להשתלח במנהיגותיהודית (מה הוא קרא לנו הפעם? מסיתים לרצח? משוגעים? אינני יודע. אינני ספיק לעקוב אחרי הכינויים שלו).

הכתבה של משה פייגלין הייתה מצוינת מעוד טעם - היא חשפה את מסיכת השקר על הטיעון של "דמוקרטיה חופשית". אם לקבוצה אחת מותר לצעוד בכל מקום שהיא חפצה, גם לקבוצה אחרת יש להרשות זאת. אם לגאים מותר לצעוד בירושלים לקיים שם את הפולחן שלהם גם לנו (ליהודים) מותר לעלות להר הבית ולקיים את הפולחן שלנו. וכך אכן צריך להיות. לאף אחד לא צריך להפריע שאני מניח תפילין או מתפלל באיזה קרן רחוב (או על הר הבית).

אבל יש הבדל גדול מבחינת התפיסה שלי ושל משה פייגלין את  המצעד. הוא כותב שהדחף שלהם לצעוד בראש חוצות לא בא מתוך רצון לשמור על זכויות הפרט שלהם, אלא מתוך רצון לאכוף את הלגיטימציה לשונותם על הציבור הרחב. הם מבקשים ליצור לגיטימיות ערכית לדרך חייהם. בכתבי ההוגים שלהם מדובר על  שינוי השיח הציבורי – וזה כבר משהו אחר לגמרי משינוי פסיקת בתי המשפט במקרים פרטיים. וזאת אמירה נוקבת ביותר. גם אני אינני מסכים שהדרך הומוסקסואלית תיהפך להיות המיינסטרים בתרבות המשפחה הישראלית, ואף יותר מכך - אינני מוכן שסטרייטים יפסיקו להביא ילדים לעולם (אף על פי שנוהג זה הולך ומתרחב במדינות המערב). גם המחוקקים בכנסת אינם מסכימים לכך - ויש המון חוקים שכל מטרתם לעודד ילודה בקרב סטרייטים.

אבל אני לא תופס את המצעד הזה כמאבק ציבורי ורצון "להשתלט" על הציבור. זה בכלל לא העניין כאן (לדעתי). מכל ההומוסקסואלים שאני מכיר, רובם אנשים מסכנים ומפוחדים חווים אפליה על בסיס יומיומי, וגם היום, עשור אחרי שאיסור הפליה נגד הומואים הפך חוק מפורש בכנסת, עדיין חיים מרביתם עם מסיכה ואינם מצהירים בגלוי על נטיתם המינית. אפילו חבר כנסת, שכ-ו-ל-ם יודעים שהוא הומו (אני מתייחס לח"כ מאד ידוע מהשמאל), אינו מצהיר בגלוי שהוא הומו, כי יהיו לכך השלכות. אפילו במפלגה הלכאורה נאורת-הומואים שלו, שהיא נושאת הדגל ההומואי הוא פוחד מההשלכות.

לפיכך אני תופס את  המצעד הזה כתנועה פוליטית שמגנה על זכויות הפרט של חבריה ותו לא. ולפיכך היא לגיטימית לחלוטין. מקוממת? כן. גם מצעדים של שלום עכשיו מקוממים אותי. אבל לגיטימיים לחלוטין. לא הייתי מעלה לרגע בדעתי שיש לאסור על ראיד סלאח לצעוד במחאה ברחוב מגוריי בפתח תקווה.  הוגים רבים לתנועה ההומו-לסבית (כי הם למען האמת אנשים די מסכנים ותנועה במצוקה), וחלקם כפי שהסביר הלל וייס אכן עסוקים במיטוט כל המסגרות באשר הם. על זה אין לי מחלוקת שצריך להיאבק. אבל צריך לאפשר לאנשים המסכנים האלה לקיים את זכויות הפרט שלהם כפי שמתחייב מן החוק. גם אם הייתי חושב שהצעדה היא לא לגיטימית, לא הייתי מנסה לעצור אותה בדרכים אלימות, שהרי אני לא שם את כושר השיפוט שלי מעל הרשות המשפטית (בית הדין שקבע שהצעדה היא חוקית), מעל הרשות המבצעת (מעל המשטרה שקבעה שמותר להם), ומעל הרשות המחוקקת (שקבעה שלכולם מותר לצעוד). רק בן אדם הזוי ישים את כושר השיפוט שלו מעל כל רשויות המדינה. השיפוט שלי הוא לא מעל החוק של הכנסת, שהרי אני לא איש משפט "דגול" שפרש מבג"ץ ... (אסור לי להגיד את שמו המפורש, כי זה יכול לגרור הוצאה שלי מחוץ לחוק).. בנושא הזה חייבים לקבל את ההכרעה הדמוקרטית.

כתבתי דברים דומים לאלוני מדינה (מדי) על ברית הזוגיות - אם דמוקרטיה חופשית היא כל תכלית הקיום שלנו - אז צריך לקבל את ההומואים כדבר מובן מאליו. אם דמוקרטיה יהודית לא חופשית היא כל תכלית הקיום שלנו - אז עלינו להכריע חד משמעית נגד הומואים בכנסת ולהוציא אותם מחוץ לחוק. ואם דמוקרטיה חופשית ויהודית היא המטרה שלנו (והיא המטרה הסופית שלי), אז צריך מאד להיזהר מהכללות וצריך לקבל את הכרעת הבוחר - מצד אחד לקבל את דין המחוקק (שאינו מוכן בשום אופן להוציא מחוץ לחוק את ההומואים וגם אינו מוכן לתת ל"משפחות" שלהם מעמד שווה למשפחות סטרייטיות), ומצד שני לא לעקוף את הכנסת בכל מיני התחכמויות בבג"ץ, או בבריונות לשמה ברחובות ירושלים. תיקון עולם במלכות שד-י אינו דר בכפיפה אחת עם כפיה, לטעמי, ומנהיגות יהודית היא חטיבה רחבה מספיק כדי שהיא תכלול גם אותי וגם את פרופ' הלל וייס באותו מחנה. כפי שתמיד אמרתי - הנאמנות שלי למשה פייגלין אינה עיוורת.

לתיקון עולם במלכות שד-י,

רותם מירון

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

זה לא שחור ולבן יואב ספיר 2006-11-05 18:47:28 הרעיון הוא ליצור אבחנה בין הספירה הפרטית לבין הספירה הציבורית, וגם ליצור איזון בין הצורך בבירור פתוח לבין השמירה על המוסר. בספירה הציבורית מתרחש הבירור אבל מצד שני דווקא בה נדרשת הקפדה יתירה על המוסר. אפשר לומר שההתנגשות האלימה פחות-או-יותר היא ״המשך הבירור בדרכים אחרות״, אבל זו כבר שאלה אחרת. בכל אופן, הבחירה אינה בין יהדות לחופש מכיוון שגם הדמוקרטיה אינה חופשית (אנרכיה היא לא דמוקרטיה). כל מסגרת של חיי הכלל מציבה מגבלות מסויימים, בהתאם למוסר, כלומר לאידאלים מסויימים (שאמורים להנות מהגמוניה). המאבק הוא בין שתי תפישות מוסר שונות, שתי תפישות עולם, שתי פרשנויות שונות למושג ״החופש״. לא ברורה הצהרתך בדבר הנאמנות למשה - האם הגענו רח״ל למצב שצריך לומר דבר כזה?!?! אנא וותר על כל סוג של נאמנות למשה, בין אם עוורת ובין אם לא עיוורת. משה נמדד ע״פ ביצועים בלבד. השב לתגובה

MR. MIRON YOU ARE A HOMO YOURSELF אורחMR. MIRON YOU ARE A HOMO Y 2006-11-06 05:46:18 MR. MIRON IF NOT FOR THE FACT THAT YOU YOURSELF ARE A HOMO YOU WOULD HAVE NEVER EVER HAVE TAKEN SUCH AN INSANELY CRAZED POSITION JUSTIFYING THE SO CALLED "RIGHTS" OF THIS CANCEROUSLY SUICIDAL ORGANIZATION WHICH CAN CLAIM THE SAME "RIGHTS" AS DOES THE AVERAGE SUICIDE BOMBER HAVE THE RIGHT TO "EXPRESS" HIS "VIEWS" FOR THE SAKE OF DESTROYING THE LIVES OF OTHERS FOR THE PURPOSE OF ATTAINING THE GOALS AND ENDS OF HIS OWN PATHOLOGICALLY CRAZED SO CALLED "BELIEF SYSTEM". FROM A HISTORICAL PERSPECTIVE EVERY SINGLE SOCIETY WHICH HAD ACCORDED EQUAL RIGHTS TO HOMOSEXUALS AND LESBIANS HAS WRITTEN IT'S OWN DEATH SENTENCE AND THE SAME WILL SURELY HAPPEN TO THOSE ISRAELIS INSANE ENOUGH TO ADVOCATE YOUR SUICIDAL POSITIONS. השב לתגובה

תגובה רומן מנדלייל 2006-11-06 07:39:07 כאשר שאלת אותי מה אני חושב אל הכתבה, אמרתי לך שאני לא חושב שבליקודניק תצליח לאורר דיון רציני, אני מקווה שכאן באתר זה כן יצליח והרי בשביל זה הוא נועד. השב לתגובה

למגיב 2 נתן 2006-11-06 08:04:36 בלי קשר למה שנאמר כאן, זה ממש מעצבן כשרושמים באנגלית באותיות גדולות. פשוט בלתי אפשרי לקרוא את זה! השב לתגובה

הבעיה היא הגאווה שאול מזרחי 2006-11-06 10:41:56 מטרת המצעד, לפי הגדרת המארגנים, היא גאווה. לא הפגנה נגד אפליה אלא הצהרה ש"אנחנו לכתחילה." מצעד מלא פריצות במקום בו רוב התושבים מתנגדים לקיומו, לא יעורר שום סימפתיה ל"מסכנים" האלה. אדרבא, זה יגדיל את סלידתנו מההומואים. לכן אני מצדד עם משה לגבי מהו נושא המצעד. זה גם מסביר למה בג"ץ ומזוז, הנלחמים נגד היהדות, משתדלים כל כך שהמצעד יתקיים נגד רצון המשטרה והעם. דמוקרטיה יהודית סובלת אנשים הומואים כמו שהיא מקבלת מחללי שבת כאזרחים מלאים עם זכויות שוות. חופש הבחירה ניתן ומוכובד. מה שאי אפשר לקבל זו התרסה נגד הערכים של החברה. פעילות שנועדת להראות גאווה בחילול שבת לא יכולה לקבל הכשר של המדינה, והמדינה לא יכולה לתת את רשות הרבים, תקציבי המדינה ומשאבי המדינה (שוטרים וכו') לקיום הפעילות. זה לא סותר את האיסור על אפליה כלשהי נגד מחללי שבת, והחופש שיש להם לעשות בשבת כאוות נפשם. וזה נכון גם להומואים. בלי שום קשר למקור הנטייה הזאת (שאני מאמין מושפעת רק מסביבה וניתן לתקן אותה, אבל זה דיון אחר) היהדות רואה אותה לא רק ... השב לתגובה

יש מוסר פשוט עמנואל גרטל 2006-11-06 11:30:54 השאלה הזו עולה בכל הזדמנות והנה דוגמה. אחד נוסע באוטובוס (של פעם) ומעשן סיגריה. הנוסע שלידו סובל מהעשן. אבל, אם המעשן לא יעשן הוא גם יסבול מחוסר הנאה. מי עדיף? תשובה: זה שסובל ולא זה שלא יהנה. השלך את הדוגמה שלי על מצעד התועבה או הפרך אותה... השב לתגובה

תגובה ל-5 אורח 2006-11-06 19:30:02 מה שאתה לצערי מתעקש לא לראות היא העובדה, שבחברה הדתית ובמיוחד החרדית (שלא לדבר על המוסלמים) אין בכלל את התפיסה הזאת שלהומואים מותר לעשות מה שהם רוצים בביתם הפרטי ו"רק שלא יעשו מצעדים". זאת בדיוק הבעיה, שלאנשים האלה לא נותנים בחברות האלה את האפשרות לחיות בחדרי-חדרים כמו שהם רוצים (בחברה המוסלמית אנשים כאלה פשוט נרצחים), וארגון המצעדים האלה הוא הדרך שלהם להיאבק על כך שלא ירדפו אותם. כמובן שיש מאחורי המצעד הרבה כוונות לא כל-כך טהורות, וברור שזה לא במקרה שרוב אלה שנאבקים למען המצעד גם לא בדיוק מתייחסים באהדה למאבק על ארץ-ישראל, ולדעתי האישית באמת לא היה קורה כלום אם היו מעבירים את המצעד או הופכים אותו לאיזה עצרת או משהו, אבל בסופו של דבר צריך להבין שאיפשהו יש כאן גם אנשים עם בעיות אמיתיות שהחברה (בכלל, ובעיקר הדתית) לא בדיוק מתאמצת לעזור ולהתחשב בהם. השב לתגובה

תגובה לאורח יואב ספיר 2006-11-06 22:28:48 יש לומר שהרדיפה שעליה אתה מדבר היא, בעיקרה, צד בישום האידאל המוסרי, נדבך נוסף בדרך לתיקון עולם במלכותו ית׳. האבחנה שאנו מבצעים בין הספירה הפרטית לציבורית אינה אידאל מצד עצמה, אלא אמצעי עם התחלה, אמצע וסוף; משכב זכר אינו מותר בד׳ אמות, אלא שבעת הזו הוא נסבל שם. אדרבה: ההתייחסות החמורה של התורה לענין מבהירה שמדובר כאן בעברה שאינה נמצאת רק באחריותו של המבצע, אלא באחריות הציבור כולו, כלומר ממילא לא שייך כאן לדבר על פרטיות (לפחות בא״י). השב לתגובה

ביטוי החופש אוהד קמין 2006-11-07 08:32:44 החופש ביהדות בא לידי ביטוי בכך שאדם אינו חייב למלא מצוות אלא חפשי לבחור לעשות זאת. הויכוח מסביב למצעד אינו מבטל זאת. במאמרו, פייגלין מצהיר על כך שלא מדובר בחופש הביטוי אלא בפעולה אלימה, אשר מנצלת מחדל שלטוני כדי להצהיר על ערכים בהקשר שלו אין לה זכות. הבעיה קשורה יותר לסיבוך החברתי המקומי מאשר לעקרון החופש ולכן ההתיימרות להציג פעולה שאינה במקומה כמבטאת חופש הביטוי פשוט איננה נכונה. השב לתגובה

תגובה לאורח שאול מזרחי 2006-11-07 09:44:09 אתה צודק ב100%. אין בקרב דתיים את התפיסה שמשכב זכר מותר בחדרי חדרים כי התורה אוסרת את זה בכל מקום. אנו מכירים שלכל אחד יש את היכולת לבחור לשמור את המצוות או לא. מכבדים את הבנאדם שבחר לא לשמור, אבל לא חייבים לכבד את בחירתו. למי שמאמין בתורה יש ערכים, ויש אמת. לאומת זאת התרבות הפוסט-מודרנית שמנסים להכפות עלינו בדרכים מדרכים שונות, כולל המצעד הזה. המצעד בעצם דגילה באי קיום התורה, או במילים אחרות הכרזה שאין אמת. אבל זו לא רק מלחמה על ערכים. זו מלחמה על קיומנו פה בארץ. בעולם פוסט-מודרני בו אין אמת, גם אין מקום למדינה יהודית. לגבי הטענה שהמצעד נועד להיאבק ברדיפות: איך בדיוק זה עובד? הרי כמעט אף אחד לא התעסק עם האנשים האלה כקבוצה עד שהחליטו להתריס נגדנו. אם מרגישים שנואים ונרדפים, אולי יעשו חשבון נפש לגלות מדוע, ולא יאשימו את הרוב המכריע שלא מוכן לקבל את אי מוסריותם. השב לתגובה

הפרטי והצבורי אבנר 2006-11-07 11:31:20 בגדול, נראה שיואב ספיר כבר ניסח יפה כמעט את כל מה שהיה לי לומר. אפשר רק להוסיף, שדמוקרטיה איננה אלא דרך לדאוג לסדר במסגרת השותפות העסקית בין האנשים בחברה, הדרך לנהל נכון את נכסי הצבור. אבל ההגדרה מי משתייך לחברה עוברת בהכרח דרך תפיסות מוסריות מסוימות. העם יכול להחליט לא לקבל לשורותיו מי שאינו מאמין (או לפחות מי שמפריע באפן פעיל) בממוש אידאלים מסוימים. כך אנחנו נלחמים ב"ערבים" וזה לא מפריע לכותב. אפשר לומר באמת, שלדעתי מדינת ישראל כן קרובה למדי להיות דמוקרטית, והבעיה אתה רק שהיא ממש אנטי-יהודית. ובדיוק כמוני, היא איננה רואה עיקר במוצאו של האדם אלא דוקא בדרך התנהגותו: למדינה יש ערכים מסוימים, שמי שאיננו מתישר אתם (לדוגמא: לאומן ערבי רציני, יהודי רציני, קומוניסט סטאליניסט רציני, ניאו נאצי רציני, קפיטליסט רציני, ועוד ועוד) - למעשה נלחם בה. לי יש ערכים אחרים, שאני רואה במנהיגות יהודית דרך להביאם לידי מימוש במסגרת מדינה בארץ ישראל. ערך אחד קובע שיטה דמוקרטית בנהול נכסי צבור, כנ"ל, ומסכת ערכים אחרת מוכתבת גם היא השב לתגובה

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."