יגאל כנען
כ חשון התשסז 11.11.2006

ובכן, הדברים מופיעים בביוגרפיה "אשכול" של יוסף גולדשטיין, בהוצאת "כתר". וכן, את הדברים עולל לוי בן דבורה, חביב השמאל הנוסטלגי, האייקון האולטימטיבי לראש ממשלה קשיש, אבהי וסולידי.

רוב הסיכויים שגם לא שמעתם על הידועה בציבור של ראש ממשלה קודם לו, על צילה בינדר של נתן אלתרמן, על עשרות הנשים שאהב או כפה אהבה משה דיין. על חייהן הפרטיים של קולט אביטל או שולמית אלוני. על שדרן הרדיו הוותיק הנוהג להכות את אשתו.

כדי לא לגלוש לנוסטלגיה, דוגמאות מההווה: די ברור שלא ברור לכם מה קרה אצל אהוד ברק, שפתאום מצא את אהובת לבו באשת איש. רק שמנו לב שנאווה, הדמות הסולידית התחלפה בגב' פריאל. או איך הושתק המעשה המגונה של מנכ"ל התיאטרון הלאומי, יעקב אגמון. כך סתם. איש גם לא צייץ לפרש ולפרט כשדובר על "צד אפל" וסוטה באישיותו של אהוד מנור, נסיך הקונצנזוס. שלי יחימוביץ' הממונה על המוסר בכנסת ומטיפה לגרש הנשיא, היתה נשואה + 2 בעת שבגדה בבעלה עם בדרן ידוע, פרקה את משפחתה, לאחר שנה נפרדה מהבדרן, וכתבה ספר על הפרשיה.

המאמר לא בא לחדש משהו בתחום שבינו לבינה, אבל בהחלט בא לרענן משהו ידוע, אבל נשכח, בתחום הפוליטי.

אם האיש הוא מן המחנה הנכון, או נמצא בתהליך הנכון – הרי נדבר עליו במבט מצועף: "הוא אהב את החיים אהבה גדולה, וזה כולל נשים" נקרוץ בשובבות. "היא היתה המוזה שלו, האלמה מאהלר" נתפייט. חס וחלילה מלחדור לדיווחים מציצניים. "הוא שומר על חייו הפרטיים בקנאות רבה", מצטטים עיתונאים פריביליגיה שרק אמנים, סוטים ושמאלנים זכאים לה.

ואם לא. ובנימין נתניהו עד, נמרח את האירוע על חודשים. נשפיל את אשתך, נבייש את ילדיך, נבזה אותך, בשם "על זכות הציבור לדעת", נאמר ש"מי שבגד באשתו עשוי לבגוד במולדתו", ו"לא שולט ביצריו".

בקיצור – אם אתה בימין תשפט כבבון שרוכסן מכנסיו פתוח,  ובשמאל – אם תבחר, אף אחד לא יידע. ואם לא יהיה איכפת לך, ייפתח אוצר הדימויים הענוג ביותר: רומיאו ויוליה, אבלאר ואלואיז, ז'יל וז'ים.

"אין עובדות, יש רק נקודות מבט" אמר פעם ניטשה. ואת זה שכח אחד מטובי העיתונאים בימין, חגי סגל, כאשר כתב בתמימות שאין מקום למחאת הנשיא נגד אופן חקירתו.

המלחמה בלאומיות לא נעצרת בכנסת, ולא בבג"צ. היא ממשיכה באופן סיקורך, בטינוף שמך, בכניסה לביתך. אין גבול.

אני אישית מאמין שהנשיא קצב ייצא זכאי מכל ההאשמות שהוטחו בו. אבל נקי ציבורית הוא כבר לא יהיה, וזה מה ש"הם" רצו להשיג: כמו הדה לגיטימציה למרכז הליכוד, למנחם בגין, לאריאל שרון ( ה"קודם").

והמשטרה מבינה מי הוא נותן לחמה האמיתי. לא השר שמעליה, אלא העיתונות. ומתיישרת בהתאם, בהדלפות, באישומים. בהשקעה בחקירה. ( בחקירת הנשיקה של רמון, שסיכן את בייניש, שכנעו את החיילת להגיש תלונה, ושלחו שני חוקרים לקוסטה ריקה להשלים את חקירתה ).

למלחמה של הערבים והפלסטינים קוראים בטעות "טרור". משמעות המילה "טרור" היא זריעת פחד ואימה באמצעים לא לגיטימיים, ללא גבולות. ואת זה עושה השמאל הישראלי כלפי צד מסויים של המפה.

זה יעזור לכם להבין מדוע נציגכם בשלטון פתאום "התמתן", "זנח את תוכניתו לסגירת גלי צה"ל" או "רואה דברים מכאן, כמו שלא ראה משם". רק אל תחשבו, שאוסף המאמרים המגמתיים הוא באמת "סערה ציבורית", שמלחמת הדעות היא "משחק הוגן" הנגמר בהצבעה בכנסת, או באמת יש חוות דעת "אובייקטיבית" של היועץ המשפטי לממשלה.

פגשתי איש מבוגר, מזרחי ומסורתי שאמר לי בצער "איך אנחנו בוחרים כל הזמן אנשים לא ראויים ?", "זה בדיוק מה ש"הם" רוצים שתחשוב. אתך הם השיגו את מטרתם" עניתי. כל מי שמייצג את החילוניות, קלות הדעת, ה"על לאומיות" הם ישאו על כפים ומי שמייצג את ערכי האומה הם יעשו לצחוק. אם הוא טהור כפיים יהפכו להזוי ומשיחי, אם איש עשייה למושחת ופורץ גדר. גם אם המלאך גבריאל יוביל מהלך כלשהו, אחרי כמה שבועות תופיע אצל מרדכי גילת ב"ידיעות" כתבה על ג. ( המכונה בחוגי הימין הקיצוני "מלאך" ) ועל חשדות חמורים שהמשטרה בודקת בעניינו. וכדאי שישעה את עצמו.

ובחזרה למציאות החדשות: אסור שקצב ישעה את עצמו בשל לינץ' תקשורתי, הוא, שלא ברצונו, נמצא כיום בחזית המאבק בשחיתות המשפטית-תקשורתית. ההליך המשפטי בעניינו חייב להתבצע, כדת וכדין, ואם ניתן למהומת המאפיה המשפטית-תקשורתית להביסו. עלולה זו להיות תבוסת העם, ותבוסתנו.

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."