אוהד קמין
כב חשון התשסז 13.11.2006

הפגנת נשים שנערכה בבית חנון הסתברה כמהלך מלחמתי טקטי שבמסגרתו הצליחו נשים לחלץ מחבלים ממסגד נצור כאשר העבירו להם, תחת השגחתו של צה"ל, בגדי נשים. צה"ל יכול היה למנוע את האירוע אם היה בולם את הפגנת הנשים באמצעים לפיזור הפגנות אך אז היה מסתכן בהאשמה כי פעל נגד נשים... צה"ל יכול להתמודד עם מחבלים מסוכנים אבל לא עם ...נשים.

בעקבות פעילות פמיניסטית כלל-תרבותית, הפכו זה מכבר ארגוני נשים, כמעט כמו ילדים, לגורם מוגן אשר בימים אלה של "תקינות פוליטית" אין איש מעז להפריע למגמותיהם, אם הוא חפץ לשמור על קיומו מבחינה פוליטית. זהו אחד מפירותיה הרקובים של חברת זמננו: כל התארגנות מסביב לסיסמה קבוצתית מוכרת צוברת כוח פוליטי ששום מדינאי אינו מעז לפגוע בו – ואז כל הקשור להתארגנות זו נהנה, למעשה, מחסינות מוסרית שאין כמותה בחוק. חסינותה הביטחונית של מדינה כמו ישראל כבר איננה נמדדת בטכנולוגיה הצבאית שלה אלא בעמידותה הפוליטית, כלומר ביכולת הספיגה שלה ביקורת על "פגיעה בנשים וילדים".

 סוג זה של ביקורת, גם אם היא מוצאת מהקשר, הוא, אולי, הנשק החזק ביותר במלחמה שמתנהלת היום נגד ישראל. שופטיה לרעה של ישראל, הם שתדלנים מערביים, אשר שדולותיהם דואגות ל"נשים" או ל"חפים מפשע", הנהנים מן העובדה אין במציאות אפשרות לבדוק בפירוט מעמיק כל אירוע המתרחש בשטח. הם מנצלים עובדה זו כדי לטפטף האשמות שטחיות נגד צה"ל, המתקבלות ללא בדיקה מעמיקה בתקשורת.

 ישראל, המנהלת מאבק מתמיד להשתייך, בתודעת הציבור, לעולם החופשי, משלמת במיוחד בדור האחרון מחיר כבד על פתיחותה התקשורתית, שכן היא חושפת את עצמה לפוליטיקה של גופי ביקורת השתדלנות הנפוצים במערב; אלה, הדואגים לשלומם ולרווחתם של כל אזרח עולם שנחשב למקופח בכוח – נשים, ילדים, רעבים, חולים ועוד - מהווים היום את הכוח הפוליטי המאיים על ממשלות המערב. מתוך ניצול עקרונותיהם המוצהרים של גופי שתדלנות אלה, מצליחים אויביה של ישראל לתקוף אותה על בסיס פגיעתה-לכאורה במי שאינו אלא מייצג של סיסמאות שטחיות, כמו "חפים מפשע" או "זכויות אדם". לעומת זאת, אויביה – ובראשם הפלשתינאים – מצליחים לתמרן בהצלחה את גורמי השתדלנות למען ענייניהם תוך כדי כך שהם מנצלים את התקשורת המערבית לצרכיהם מבלי שהם עצמם מחויבים לאף אחד מהעקרונות שלמענם הם נלחמים, לכאורה; הם, במלחמתם, אינם מטילים על עצמם שום מגבלות "הומניסטיות" והם מרשים לעצמם לפגוע בזכויותיהם של נשים וילדים חפים מפשע הן מבחינה תרבותית פנימית והן במלחמתם נגד ישראל, שבה הם יוזמים פעולות שמטרתן פגיעה באוכלוסיה אזרחית.

 לאחרונה, במיוחד, מטיל האויב על ישראל אשמה לגבי כל כשל תפקודי המתגלה בשטחו. אם יש בעיה בהעברת מזון לעזה, אין השתדלנים, המקבלים את גרסת האויב,  מאשימים את השלטון המקומי בשחיתות, אלא את המצור הישראלי. כך נוחלת ישראל מפלה אחר מפלה בשדה הקרב של השתדלנות – ומסבירי ישראל, אשר אינם יכולים לעמוד בלחץ הדרישה הכלל-עולמית ל"אנושיות", המוטלת על ישראל לבדה, הולכים ונחלשים.

 תגובות : {mos_smf_discuss:חברה ומדינה}

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."