דף הבית arrow דעות arrow דת חברה ומדינה arrow מלחמת דתות בירושלים
כד אדר התשע 10.03.2010
 
השבויים והנעדרים
זכריה באומל יהודה כץ
וצבי פלדמן
10135 ימים נעדרים
יונתן פולארד
8875 ימים בשבי
רון ארד
8546 ימים בשבי
גיא חבר
4588 ימים בשבי
מג'די חלבי
1751 ימים נעדר
גלעד שליט
1354 ימים בשבי
חיפוש
מלחמת דתות בירושלים הדפס דואל
בועז העצני
כג חשון התשסז 14.11.2006


מי שחשב כי מטרת "מצעד הגאוה" היא לשמור על זכויותיו הנרמסות של מיעוט בעל נטיות מיניות מסויימות, כדאי שיקשיב היטב לדברי נועה סתת, מנהלת "הבית הפתוח", שהגדירה את מטרת המצעד כ"מלחמה על הדמוקרטיה", כמו גם שלט שנישא בעצרת שלבסוף התקיימה, שעליו נכתב: "מלחמה בימין – זאת גאווה". מכאן אנו למדים שהמצעד נועד למלא תפקיד שונה לחלוטין ממה שמנסים לשווק לנו, ובאותה הזדמנות ניתנת לנו הצצה נדירה למה באמת מתכוונים החוגים הללו כשהם מדברים על "דמוקרטיה".

כמה מבין הבולטים שבדוברי ההומואים דווקא חוששים מהנזק שיגרום המצעד הפרובוקטיבי לזכויותיהם. הם מבינים כי ההישגים שהשיגו עד כה באופן שקט נמצאים כעת בסכנה, ושההתעקשות על קיום המצעד בעיר שרוב אוכלוסייתה - ערבים ויהודים, רואה בו חילול הקודש, "פתחה חשבון" איתם, ותתנקם בהם מעתה והלאה בכל הזדמנות שבה תהיה השפעה לאלו שנפגעו ממנו.

החוגים המציגים את ההומוסקסואליות כמקור לגאווה מופגנת ומנקרת עיניים, הם גם אלו שמתעבים את המסורת היהודית. מדובר באופנה הפוסט מודרניסטית העולמית, שהסניף המקומי שלה המטפח את הפוסט ציונות, הופך לדת פנאטית החותרת לשנות את ישראל למדינת כל אזרחיה תוך עקירת סממניה היהודיים.

החוגים הללו היו בעבר חסידי דת השמאל, אך היום כמעט ואין שמאלנים אידיאליסטים. חילופי המשמרות החלו ביום שהוצמדה המילה "עכשיו" למילה "שלום". לא רבים שמו לב כיצד השמאל התאדה, ובמקומו עומדת כעת האסכולה הזו, העויינת את המסורת היהודית שמאז ומעולם איימה נוכחותה על ההפקרות והנהנתנות באשר הן. הדת הזו שולטת היום בבית המשפט העליון ובתקשורת, ובאמצעותם, על כל מוסדות המדינה.

כך שמטרת הצעדה דווקא בירושלים אינה לשמור על זכויות, אלא לקרוא תגר על המסורת היהודית, והמילה "דמוקרטיה" אינה אלא מילת הקוד לשלטונם חסר המעצורים של החוגים הללו.

בחסות עיוות הדמוקרטיה ניתן היה להגיע לאבסורד של הפיכת מדינת היהודים למדינה בעלת סממנים אנטישמיים. ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שבה קיימת מדיניות של פגיעה בחופש הפולחן היהודי ואזרחים מגורשים ואינם מורשים לגור באיזורים מסויימים, רק בשל היותם יהודים.

בהר הבית, המקום הקדוש ביותר, אוסרת "מדינת היהודים הדמוקרטית" על היהודים להתפלל, והעובדה שהתרגלנו לכך אינה יכולה לטשטש את גודל הזוועה. לא היתה בעיה להבהיר לראשי המוסלמים ולאנשי הווקף שאם יעזו להפריע לתפילת יהודים הרוצים בכך, לא יוכלו הם להיכנס לשם. תשאלו את המשטרה והשב"כ, הם מכירים את טכניקות השכנוע הללו. אך הממסד מעוניין למנוע את התפילה היהודית שם ולכן הוא פוגע בזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו. בג"ץ מאשר פעם אחר פעם את זכות התפילה שם, אך ממלכד אותה ע"י מתן סמכות גורפת למשטרה לבטל זאת מנימוקי "בטחון", והמשטרה מבטלת את התפילות באופן אוטומטי.

כשמדובר בהר הבית, היועץ המשפטי לממשלה נעלם, והתקשורת מחפה כהרגלה על הכניעה לאלימות המוסלמית. כעת, התנהגותם של כל הגורמים הללו הפוכה לחלוטין, אותם פרקליטות, בג"ץ, יועץ משפטי, משטרה ותקשורת שאינם מתירים תפילה יהודית בהר הבית, כאילו מדובר בתהלוכות פרובוקטיביות של אנשי "כך" בסכנין, יוצאים כעת מגדרם לטובת הפרובוקציה בירושלים. הרצון לפגוע במסורת היהודית חזק יותר מסיסמאות חרויות הפרט ושלטון החוק השגורות בפי הכת הזו, וגוברות אפילו על ההתרפסות הקבועה שלה מול הנוצרים והמוסלמים.

 צד שני של אותו מטבע הוא מסע הנסיגות מול הערבים. מטרת ההתנתקות היה לסלק את המתנחלים מישוביהם, ולשבור את נושאי הדגל המובהקים ביותר של חזון השיבה היהודית אל ארץ ישראל. החורבן הבטחוני, המדיני, החברתי והכלכלי שהביאה הנסיגה לא הפתיע את החוגים שדחפו לכך, והידיעה על כך מראש לא הרתיעה אותם. מלחמת התרבות הזו היא ההסבר ליעילות שהופגנה בפעולת הגירוש מול הרפיון בטיפול במגורשים, וזהו ההסבר למסע האמוק המטיף גם היום לעזוב את יו"ש למרות שברורה לכולם הסכנה שתיווצר לעצם קיום המדינה. חברי מקדש ההפקרות הפוסט ציונית מוכנים להטביע את הספינה, ובלבד שגם העכברים יטבעו.

 אותה "דמוקרטיה" מזוייפת מאפשרת לפוליטיקאים להתכחש להבטחות בחירות, ולבג"ץ לרמוס, כשנוח לו, את חוקי היסוד של זכות הקניין, כבוד האדם וחרותו וחופש הדת. למרות שהמלחמה בכפיה הדתית מהווה את אחד הדגלים הבולטים של חבורת "הדמוקרטיה", את המצעד של דת הריקבון שלהם בירושלים שהיא התגרות שאין פרובוקטיבית ממנה דווקא בלב המעוז המובהק של מתנגדיהם - הם כופים בתוקפנות, ובכל מחיר.

 ההומוסקסואלים לא הבחינו שהם נקלעו למרכזו של שדה קרב לחיים ולמוות בין שתי דתות – בין הדת היהודית שהעניקה לאנושות את המוסר, לבין הפוסט מודרניות שאינה מסוגלת להתקיים עם המוסר, האמת והסובלנות, ושהפכה לדת מפלצתית.

תגובות
הוסף תגובה חיפוש
הוסף תגובה
שם:
דואל:
 
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."

 
< קודם   הבא >

מאמרים אחרונים בנושא דת חברה ומדינה

התקשורת העויינת אוהדת את ההתנחלות - הערבית
אליקים העצני/כא אדר התשע 07.03.2010
המן דיניג'אד
משה פייגלין/טו אדר התשע 01.03.2010
מלחמת דת
אוהד קמין/טו אדר התשע 01.03.2010
אתרים לאומיים למדינת לאום
יהודית דסברג/יא אדר התשע 25.02.2010
חובת הבחירה
משה פייגלין/ט אדר התשע 23.02.2010

מאמרים נוספים של בועז העצני

כח אב התשסט 18.08.2009
החיים הקלים של יעקב נאמן
ד אב התשסח 05.08.2008
משמרת מחאה בצאלים
יב סיון התשסח 15.06.2008
הליכוד עם חומש
כא שבט התשסח 28.01.2008
מה לא יופיע בדו"ח וינוגרד
יח תמוז התשסז 04.07.2007
הזדמנות נדירה
 
© 2010 קהילה אמונית
Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.
אתר ג'ומלה