קשה להאמין להכרזה האחרונה של הממשלה הנוכחית. מין המשך מוזר, מאולתר, וממזרי של קו ההתנתקות של בגין-פרס-רבין-שלום עכשיו-שרון-אולמרט, שיש להיכנס לעזה עם התקפה גדולת היקף ורצינית ביותר. אמירה סמויה שנטישת חבל עזה וכל המהלך של ניתוק אנשים מבתיהם וקהילותיהם, הייתה מבוססת על רעיונות מופרכים ושגויים, שהביאו לא שלום ולא רמז לשלום, אלא מלחמה בצפון, ואותה תופעה של טילים על אזרחינו אשר חווינו לפני שהמטנו אסון כבד על עצמנו. ההצדקה הילדותית של 'אבל חייבים לנסות' אינה עומדת במבחן המציאות. אם אנס סדרתי טוען שהוא באמת לא יחזור על מעשיו, אני לא 'חייב לנסות', לתת לו חופש להתייחד במקום סגור עם אחותי. יש דברים שכדאי לנסות, ויש דברים שלא. אם אין מישהו אחר שהציע תוכנית יותר טובה, זה לא מחייב אותי להתנהג בצורה מסוכנת לבריאות אחותי, משפחתי, מדינתי, ובסוף גם הבריאות הנפשית שלי.

 לפעמים, לא חייבים לנווט כל הדרך. לפעמים מספיק לדעת מי אתה, מה קווי היסוד שלך, ולתת לעולם לזרום. כל עוד שאתה כן עם עצמך, ומתנהג לפי עקרונות ישרים, יש סיכוי שההיסטוריה, הקדוש ברוך הוא, או איך שכל קורא מבין שגלגלי ההיסטוריה מונעים, יגלגלו אותנו קדימה. כמו שחבר שלי אומר: תמיד קדימה, אף פעם לא ישר. (הממשלה הנוכחית נותנת משמעות חדשה לביטוי הזה, אבל זה לא המקום.)

 אז לחזור לבעיה. כמו שהיא הייתה, וכמו שהיא היום. יש אוכלוסיה, ואוכלוסיה גדולה, בתוכנו, שלא רוצה בקיום המדינה. שאפילו עוינת מאוד למדינה, ומוכנה ושמחה להשתמש באמצעים אלימים ביותר לנסות להשמיד, להזיק ולהכאיב למדינה ולאזרחיה. אז באמת, מה עושים?

בוא נחזור רגע לימים של רבין. לבחירתו כראש ממשלה, על סמך דיבורים יפים שלו כאיש בטחון וכו'. לפי מאמר בעיתון נקודה באותו תקופה (שאינו בידי כרגע), הנתונים של לשכת הסטטיסטיקה של מדינת ישראל מגלים שהייתה הגירה החוצה, כל חודש, של יותר מחמשת אלפים ערבים מיהודה, שומרון ועזה.

אז מה? כמו שידוע לכל, יש מיליונים של ערבים כאן. הגירה טיפין טיפין כזו לא תפתור שום בעיה דמוגרפית, ברור. יש שד. או שלא.

קודם כל מספרים יבשים. אפילו אם הזרם הזה לא היה מתגבר, מדובר ב5,000 נפש לחודש, 60,000 נפש לשנה. בארבע עשרה שנים מאז בחירתו של רבין, מצטברת הגירה של יותר משלושת רבעי מיליון איש, אישה וילד מאותו אוכלוסיה עוינת. אם זה לא פתרון לבעיה, זה בהחלט התחלה רצינית ביותר. אבל מעבר למספרים יבשים, יש דינאמיקה לתהליכים. מי בעיקר מהגר? כמובן הצעירים. כוח הילודה. העתיד. אז משמעות 840,000 יוצאים היא הרבה מעבר לספירה הקרה. ועוד, כמו שאנו היהודים יודעים טוב טוב, יש כוח משיכה לקבוצות אוכלוסין. ככל שיותר חברי קבוצה נמצאים, ומצליחים, במקום אחר, הולכת וגדלה המשיכה לשם. אח מביא אח, דוד נותן תמיכה ומקלט לאחיין, והקהילה מתבססת ומתחזקת. כמו שזרם היהודים מאירופה לאמריקה ולישראל הפך לכוח משיכה לעוד ועוד תקועי- אירופה, הקהילות הערביות המתבססות בארצות הברית, באוסטרליה, בדרום אפריקה ובאירופה, היום מהוות סיבה לגידול קצב ההגירה מישראל החוצה.

 אין חובה (ויש שיאמרו שאין אפשרות) להבין תהליכים היסטוריים, אבל כמובן ניתן להרהר בם. כנראה המציאות הערבית, החיים תחת היד של עראפת, או חמס/ רשות , כל כך לא נעימה ואפילו רק בטעימה ראשונית, שיש רצון ערבי מיידי לברוח מפה. סקר שהופיע לאחרונה מראה עוד פעם על עליה תלולה במספר הערבים הרוצים לעזוב את המדינה. יש מקום לקוות שלמדנו לקח. זה לא הזמן לטפח תקוות ערביות למדינה שלא תהיה, או להעמיד מכשולים ליציאה, אלא לעזור במידת הצורך. למי שלא יכול לבלוע את הצפרדע ולקבל האמת המרה שהחלום הציוני של שלום עם הערבים השכנים לא הצליח, זה הזמן לעמוד מן הצד ולתת להיסטוריה לצעוד את צעדיה.

 כלומר, אם רבין לא היה מתחיל המסע שלו לשכנע את אותה אוכלוסיה שיש להם עתיד כאן, שאנו נפרק את מדינתנו וניתן להם מדינה (של טרור וכו.), אם הוא לא היה מפסיק את הזרם החוצה, אז אולי היינו כבר מדברים על פתרון מהצד השני, מתפארים ומנסים להסביר בדיוק איך זה קרה, וכמה חכמים ומתוחכמים כל מעשינו שהובילו את המהלך.

אני חוזר ואומר שאנו לא חייבים תמיד להיות כל כך חכמים. אין לנו את כל הפתרונות. אבל דבקות באמת שלנו, עם פזילה מתמדת לבדיקת המציאות, עם ריצת הזמן, תוביל אותנו תמיד קדימה, אפילו עם אף פעם לא ישר.

אנו גם יודעים היום שהמספרים אשר מתעופפים של כמה מיליונים של ערבים יש כאן הם מופרכים לגמרי. פרי תעמולה של אותו גוף שרוצה להוכיח למדינה שאין ליהודים עתיד כאן. ההשפעה של ההגירה הזאת היא עוד יותר משמעותית עם לוקחים בחשבון את המספרים אשר פורסמו על ידי הסקר הבלתי-תלוי אשר נעשה לפני מספר חודשים, אשר הוריד את הספירה הכפולה, והשתמש באחוזי לידה המצויים בשטח, ולא אלו המצוצים מן האצבע המלוכלכת של מי שמתכנן לנו פתרונות סופיים.

 יכולנו כבר להיות הרבה יותר קרובים לשלום המיוחל,לולא הייתה מנהיגות הסרק של הממסד תקועה ברעיונות חולמניים של שלום ואקסטאזה, ושל אחוות אחים, שבעצמם יפים, אבל כשהם כל כך מנותקים מן המציאות, מזיקים לעם עד מאוד, ויכולים לגרום לאסונות כמו הרס קהילות שלמות, ללא סיבה, ללא רווח לעם ועם הרבה כאב וסבל (מה שלא מתיישב טוב עם חלומות של שלום אכסטטי).

 לו היינו מוכרחים להדביק שם מתאים לכל המהלך של מעבר אוכלוסין, אולי אפשר לקרוא לזה משהו כמו 'טרנספר'. אלא שהצועקים בחושך תמיד העלו תמונות של קרונות גרמניים, במקום לחשוב שלפעמים קהילה מעצמה מבינה שיותר טוב לה במקום אחר, וקמה מעצמה, בלי לחץ או איומים, ומזיזה את עצמה. זה התהליך שהתחיל בין היהודים באירופה, והיה בטח ממשיך ביתר עוז ויתר שאת, לולא הקלגס הגרמני שהפך את ההיסטוריה לסיוט אחר. יהדות ספרד קמה מעצמה והזיזה את עצמה למקום יותר טוב. טרנספר יכול להיות עצמי, נוח ורצוני. כמו שאני מכיר את היהודים, היינו עושים הכול על מנת לא לפגוע, אלא לרכך את המעבר לעתיד בטוח יותר. במקום זה עוררנו אשליות שווא של מדינת פלסטינה, גרמנו להרס ומוות בכל העולם, ובמיוחד לאיבוד חיים במימדים שלא יאומנו, אצלנו.

 כמה טוב יותר  היה אם היינו ישרים עם עצמנו ועם העולם. אנו לא רוצים מדינה עוינת בתוך הגבולות הקטנים של ארץ ישראל. מים התיכון, כולל עזה, עד נהר הירדן יש מקום למדינה אחת, משגשגת, שרוצה טוב לכל אזרחיה היהודים, אורחיה הלא-יהודיים, והעולם כולו. מדובר באלו שלא חולמים על חורבנה, כמובן. אם רק יניחו לנו קצת לנשום לנפשנו, להיטיב ולתקן תיקונים לכל העולם, כמה יכול להיות טוב! ללכת תמיד קדימה, אבל קדימה של אמת, לא של ניצול סחיטה ושחיתות. להתקדם כמו יהודים לקראת עתיד של מדינה שכל אזרחיה יהיו גאים בה.

 הלקח שאנו אחראים למעשינו, אבל לא ריבונים של כל הארץ, הוא לקח חשוב; תיקון לשחצנות הישראלית מדי. אין לנו שליטה מוחלטת בנעשה. ביידיש אומרים שאדם מתכנן ואלוהים צוחק. אבל חובתנו היא, בענווה, לתכנן, לנסות להביא את העולם, וקודם כל את ישראל – עולמנו -  למקום טוב יותר. הדרך שאנו נלך בה לא תהיה פשוטה, אבל היא נעה תמיד קדימה, גם אם אף פעם לא ישר.

נחום גילבר

י' חשון, תשס"ז

שילה

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

ציונות חילונית לא יכולה להוביל טרנספר יהל ווילפנד 2006-11-18 16:23:04 שמעתי השבוע ראיון עם אפרים סנה על המצב בעזה. בתשובה לשאלה האם ההתנתקות לא היתה משגה לנוכח הקסאמים על שדרות הוא השיב: "לפני הנסיגה שמרה אוגדה על כמה אלפי יהודים בגוש קטיף". תשובה זו חשפה את נקודת החולשה של התיזה הציונית - חילונית הבנויה על רשיון האומות. הגנה על חיי תושב משגב עם , אשר האו"ם הכיר בצידקת היותו חלק מהמדינה היהודית היא ערך ראוי, ואילו הגנה על תושב כפר דרום הנמצא ב"שטח כבוש" אינה ערך ראוי. במקום אחר במדור דעות זה ישנו מאמר של הרב מאיר כהנא זצ"ל. נזכרתי בדבריו על מגילת העצמאות והסתירה הפנימית הגלומה בה. מדובר במגילה על "זכות טבעית והיסטורית" אבל זכות זו מבוססת רק על הבטחת ה' וכמו כן מוזכרות במגילה החלטות בינלאומיות המכירות בזכותם של היהודים על ארץ ישראל. במבט מעמיק יותר על הביקורת של הרב כהנא על מגילת העצמאות עולה הסתירה בין החלטות אומות העולם להבטחת ה'. החלטות אלו הן פרי של אינטרסים פרגמטיים ותמיד הפכו את הריבונות היהודית לפגומה. כאשר הציונות החילונית אימצה אותן כבסיס לקיומה של מדינת ישר... השב לתגובה

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."