המארגנים הגדירו את הארוע כ"לא פוליטי", אלה כקריאה לציבור רחב. "לא יהיו שם דיבורים פוליטיים אלה קריאה של הציבור לבחירות" הם הבטיחו.

עמדנו בפינה של הכיכר עם שלט, קבוצה של מנהיגות יהודית,  שלא בדיוק היה ברור  מה אנחנו עושים שם, כאשר מאיר שלו צועק על הכיבוש מעל לבמה ה"לא פוליטית".

באיזה שהוא שלב ניגשו אלינו שלושה חברה. הם דרשו בתקיפות שנוריד את השלט בטענה מוזרה שההפגנה היא ארוע עממי ואין מקום בה לקדם מנהיגים קיצוניים. הטענה נראתה לי לא הגיונית במיוחד שהרי אנחנו חיים בדמוקרטיה ויש לי זכות להרים כל שלט מתי שבא לי, חופש הביטוי, לא?

אבל החברה היו מאד תקיפים ואפילו לא הסתפקו בדיבורים אלה אחזו בשלט בכוח.

ראיתי שהעסק מדרדר לאלימות, הלכתי וקראתי למשטרה. מה יש? שמשטרה תהיה בצד שלנו הפעם.

באו שני שוטרים, וניסו להרגיע את הרוחות אבל כנראה הביריונים שתקפו אותנו היו משוכנעים שהם צודקים והמשיכו להתנפל על השלט גם כאשר השוטרים כבר הסבירו להם שאין פה שום בעיה.

לפתע קרה דבר מעניין, אט אט אנשים מסביבנו שלא באו עם חולצות של מנהיגות יהודית התחילו להצטרף לויכוח, "יש להם זכות..." שמעתי מכיוון אחד, "תרימו, אל תפחדו..."

שמעתי מכיוון השני קול של בחור לא מוכר. הוא אחז בקצה של השלט ובלי להגיד מילה הרים אותו גבוהה יותר.

מכיוון הבמה הלא פוליטית המשיכו לעוף מילים על הכיבוש ומאחזים בלתי חוקיים. אבל בפינה שלנו המציאות נראתה ברורה מתמיד. האנשים מסביב, איתנו. אפילו המשטרה איתנו. ורק שלושה בריונים מנסים להשתיק אותנו בכוח.

תמיד חשבתי שיש ציבור רחב שיכול להזדהות עם רעיונות של מנהיגות יהודית, עכשיו אני יודע את זה.

עוד צפויים לנו מאבקים והתמודדויות, אבל שידע כל חבר מנהיגות יהודית אנחנו הקונסנזוס.

אהה כן, על השלט היה כתוב "יש מנהיג. פייגלין."