אליקים העצני
כא טבת התשסח 30.12.2007

"כשלו הניסיונות להמציא משהו טוב יותר ממועצת יש'ע", כותב סגל, אבל איש במחנה הכתום לא ניסה לעשות זאת. בהתיישבות, בעבודה הפוליטית ובארגון אירועים והפגנות קונסנסואליים, במינון זהיר ומדוד, שלא להרגיז יותר מדי - אין כמותם.

מצד שני, רבים מסרבים לקבל את הנהגתם במאבק על ירושלים, יהודה ושומרון, ובתוך זה המאבק על הישרדותו של מפעל ההתנחלות. זו אינה התנגדות לאישיות כלשהיא, כ"א מחלוקת עקרונית עמוקה ומהותית.   בימי הגירוש שמרנו אותה בפנים ומועצת יש'ע זכתה בגיבוי מלא, בין היתר משום שהנהגתה הסתירה מן הציבור את הקו הפייסני שלה ואת מידת שיתוף הפעולה שלה עם השלטונות. ברכה לא צמחה מן האידיליה הזאת  בין החברים. צמחו - חורבן וגירוש.

על כן, מועצת יש"ע "המתחדשת" נדרשה להתחדש בתחום החיוני של האידיאולוגיה והוגש לה מסמך ובו קווי מחשבה ופעולה ההולמים ציבור ששלטון זומם לעקור אותו, וכל אינסטינקט אנושי טבעי בתוכו זועק ללחום על הקיום בכל האמצעים, לבד רק משפיכות דמים. כל האמצעים - ובראש בראשונה הפנמה והכרזה, שמעשה העקירה הוא פשע לאומי ואנושי ולכן יש להתייחס אל האחראים לו, מן הממשלה ומטה, כאלו הם עומדים מחוץ לחוק, להעמיד נגד מעשיהם התנגדות ממשית, ושלא לציית לכל חוק, פסק דין או פקודה הקשורים למסע הפלילי והמרושע של הגירוש.

את המסמך שהוגש לה דחתה מועצת יש"ע, ובמקומו לא בא מאומה, ולא במקרה. מפני שכדי להצדיק את השבירה וההתקפלות בכפר מימון פיתחה שם צמרת מועצת יש"ע תיאוריה, השקפת עולם, כביכול, לפיה אי אפשר להתנגד "לעם", ואת העם זיהו עם שלטון האליטות, אשר פורמלית נבחר באופן דמוקרטי.

אמירה זאת יש בה כדי לשתק כל התנגדות, למרות שהינה חסרת שחר. מפני שזו תמצית מהותה של הדמוקרטיה לתת למיעוט את הסיכוי לשנות את דעת העם, שכל כך קל לדמגוגים ולספינולוגים מטעם השלטון "לעבוד עליו". הדמוקרטיה המערבית מאפשרת למיעוטים סובלים, למשל מאפלייה גזעית שלטונית - והמתנחלים הם בדיוק ציבור נרדף כזה -  להפר חוק ולהפוך כל בית משפט ותא מעצר לבסיס התקפה על השלטון, וככל שקיומו של המיעוט נתון בסכנה גדולה יותר, כך מרחב ההתנגדות שלו - במסגרת המשחק הדמוקרטי - גדול יותר.

תורת העיוועים שנולדה בכפר מימון גרסה הפוך: להחליק כל קמט, להחניק כל זעקה, גם במלחמה על חיינו - ובלבד למצוא חן ולשכנע בטוהר כוונותינו את "העם", שאותו זיהו עם השלטון ועם התקשורת העויינת. אין שום סימן שמועצת יש"ע זזה כמלוא הנימה מן הנאיביות הילדותית הזאת. היא עדיין אינה מבינה שהעם, כלומר דעת הקהל, דווקא כן מתרשם מגילויי נחישות ודבקות במטרה, מנכונות להילחם בקנאות וללא פשרות, והעיקר - ביושרה ומתוך תום לב. מה גם, שבפוליטיקה קובע חשבון הרווח וההפסד, כלומר המחיר שהמיעוט מסוגל לגבות ממי שזומם לפגוע בו.

מכאן, שכל האוריינטציה המועצת-יש"עית על העמדת פנים יפות ומצודדות כאשר המציאות מרה כלענה - שגוייה, טועה ומטעה. לא רק התגובות האנושיות הנורמליות, גם חשבון הכדאיות מחייב להראות פנים זועמות מול כוונות זדון ושלא להצניע תגובות חריפות וראדיקליות. לא ראינו, למשל, את מועצת יש"ע קוראת לעם למרי אזרחי ולאי-ציות נוכח הכוונה לתת לאויב - את הכל.

חגי סגל צופה בצדק "עקירה רועמת של מאחז או שניים" ומוסיף - " אם מותר לנחש, מועצת יש"ע תתייצב הפעם בראשם", כלומר בראש המגינים שיתנגדו למסע ההרס המתחדש.

חבל שסגל לא שאל, מה תגיד מועצת יש"ע לאלה שהיא מבקשת לעמוד בראשם: כן או לא לחתוך גדר? כן או לא לחסום כבישים? כן או לא לקרוא לחיילים שלא לציית לפקודות להשמיד יישובים שלמים? כן או לא להפוך את בתי המשפט לבמות התקפה על השלטון? ומה תקרא מועצת יש"ע למגינים על בתיהם ובתי חבריהם לעשות מול קלגסים שיישלחו נגדם באלות, בזרנוקים, באזיקים, בסוסים - לפצח ראשים ולהתעלל בנערות צעירות כפי שארע בעמונה, כאלו היו קוזאקים בפוגרום: עמונה?. עמונה פלוס? עמונה מינוס?

מי שרוצה לעמוד בראש חייב להראות דרך, לגלות מנהיגות. כל עוד מועצת יש'ע אינה מסוגלת לומר לנו שהיא תנהיג התנגדות אחרת מאשר בכפר מימון, שהיא למדה לקח ושינתה דרך ועל שבירת כלים ע"י השלטון היא תקרא לציבור לשבור מצידו את כלי החורבן והגירוש, גם אם הם עטופים חוקים וצווים ופקודות של רשע, דיכוי וצביעות - כל עוד מועצת יש"ע אינה מסוגלת לחולל מהפכה גמורה בדפוסי החשיבה שלה, מוטב שלא תעמוד בראש. חבל למלא את משבצת ההתנגדות של הציבור הכתום במאבקי סרק, לתעל את האנרגיות אל אפיקי אכזב ולהפיק מחזות של חולשה, רחמנות וחמלה. אם צפוי לנו ממועצת יש"ע חוסר ישע סטייל גוש קטיף - מוטב שלא תעשה דבר.

חגי סגל מבקש מן הציבור לתת למועצת יש"ע "הזדמנות מחודשת". אדרבה, שתציג בפנינו את כרטיס הביקור שלה, פרופיל אידיאולוגי לעיתות מאבק קיומי, ולפי זה נשפוט. קרט בלנש - לא מגיע לה.

התנהגותה של  מועצת יש"ע "המתחדשת" בחומש אינה מבשרת טובות. שם היא קראה רק למבצעים שקיבלו עליהם רישיון מראש. ובמלים אחרות, מכבדים עד הסוף את צווי "השטח הצבאי הסגור" - השרירותיים, הפוליטיים, האנטי-ציונים, צווי דיכוי, התעמרות ורוע לב.

ההישג החד-פעמי, שזה כמה חודשים, למרות מיבצעי גירוש משטרתיים חוזרים ונשנים, יש שהייה בלתי פוסקת של יהודים בתוך חומש, יום ולילה, שעיקר חשיבותו בהשגתו נגד כוונת השלטון להחזיק את ההר יודנריין, נקי מיהודים, אינו של מועצת יש'ע, כ'א של מי שחגי סגל מכנה אותם בזלזול: "המתחרים החרוצים והמסורים של המועצה", שאינם יודעים לתת "בדיוק תשובה הולמת לתכניות אולמרט-רייס". 

חגי סגל אמנם "אינו בטוח" שגם מועצת יש"ע, שהוא קורא לתת לה "הזדמנות שנייה", יש לה תשובה הולמת, אבל הוא אינו אומר לנו מה לא בסדר בהגיון של אנשי "חומש תחילה" ו"נאמני א"י", שעברו להתקפה נגדית במקום ציפייה פאסיבית לנפול הגרזן בפעם הבאה והעמידו מודל של אי-השלמה עם החורבן, של שבירת ההקפאה, משהו בדומה להעפלה לארץ ששברה את גזירות הספר הלבן.

והאם אין זה מתבקש לתרגל כבר עכשיו על מאחזים בגבעות את הכוחות שמתכוונים לגייס להגנה על היישובים, שאולמרט ואבו מאזן בעקבות אנאפוליס מתכננים כעת את חורבנם - ביחד? ומדוע לא יעמידו מול שטיפת המוח השלטונית בנוסח "א"י השלמה כבר מתה" ומול הצעת החוק לשחד את המתנחלים לקום ולצאת, תמונה הפוכה של מאות ואלפים המקימים מאחזים חדשים, ללמד שחזון א"י לא מת ואף הקים לו דור חדש המבלה לילות של קרה בגבעות, מובל באזיקים, ממלא תאי מעצר וספסלי בתי משפט, מגורש וחוזר, מגורש וחוזר ולא הוא מתעייף ראשון, כ"א המשטרה?

האם יודע חגי סגל דרך יותר טובה - גם להכין את המחנה שלנו לבאות, גם לנסות להרתיע את הצד השני בטרם פורענות וגם להציג מופת של אהבת מולדת ומסירות נפש, בחברה שמיעוטה מושחת ורובה - אובד דרך?

מועצת יש"ע מגששת באפילה גם בהערכתה את תוצאות ועידת אנאפוליס. "וועידת אנאפוליס היתה לא הרבה יותר מפוטו-אופ", מצטט סגל את דני דיין, מזכ"ל מועצת יש"ע. יכול אדם לבוא לידי ייאוש נוכח הפגנה כזאת של קוצר ראות.

באנאפוליס הפכה חלוקת ירושלים לעובדה מדינית ודיפלומטית מוגמרת. כל העולם תובע היום מישראל להפסיק את הבנייה בהר חומה על סמך - אנאפוליס. בגלי צה'ל שודר שאולמרט כבר התחייב בפני אבו-מאזן שלא יוצאו עוד שום מכרזים לבנייה נוספת בהר חומה, ובכך מיישמת ממשלת אולמרט את גזירת ההקפאה בירושלים הריבונית, כמו באחרון המאחזים ה"בלתי חוקיים".

ובעקבות אנאפוליס הבנייה ב-E1 היא היסטוריה, ושר השיכון זאב בוים הכריז שלא תהיה בנייה נוספת במזרח ירושלים, התכנית לבנות שכונה חדשה בעטרות, על אדמה יהודית, מבוטלת, והוא מציע לחזור לתכנית ספאדי, הסותמת את הנוף בין ירושלים לת"א.

באנאפוליס פירקו אולמרט ולבני את הניצרה שבנה שרון לתוך מיטען החבלה ששמו "מפת הדרכים", שכל עוד לא חוסלו ארגוני הטרור - אין מו"מ ואין כלום. באנאפוליס הם השיקו מו"מ על הנסיגה, על הגירוש, על קליטת פליטים ערבים ועל חלוקת ירושלים - בעוד הטרור משתולל, כשמחצית הפלסטינים מצויים תחת שלטון טרוריסטי מוצהר, כשאנשים מן המשמר האישי של אבו מאזן ומן הפת'ח מנסים לרצוח את אולמרט ומצליחים לרצוח את עידו זולדן, דויד רובין ואחיקם עמיחי ה"יד, ושומר ראשו האישי של אבו עלא פעיל בלילות בהטמנת מיטעני נפץ ובירי על חיילי צה'ל.

באנפוליס פרקו ממפת הדרכים עוד ניצרה שהתקין שרון - את שלב הביניים של "מדינה פלסטינית בעלת גבולות (וסמכויות) זמניים". אולמרט ולבני מקפיצים את ישראל הישר אל מדינה פלסטינית ריבונית וטרוריסטית, נקייה מיהודים, היושבת על הקו הירוק ובירתה ירושלים.

באנאפוליס הידקו את חבל החניקה על צווארי ההתנחלות היהודית ביהודה ושומרון עד הסוף.וועדה בראשות רמון כבר מחפשת דרך להפסיק גם בנייה שכבר הוצאו בגינה כל האישורים והחתימות. בעקבות אנאפוליס יושבים עכשיו אנשי אולמרט עם אנשי אבו מאזן ומתכננים  ביחד את הריסת ההתיישבות היהודית. 

באנאפוליס קיבלה על עצמה ישראל שהאמריקנים ישפטו, האם שלטונות רמאללה עשו מספיק נגד הטרור.  אנחנו, קרבנותיו, לא נורשה עוד לפסוק בנושא הזה שהוא החיוני ביותר לביטחוננו, גנרל זר יפסוק. וקיבלנו על עצמנו ליווי אמריקני צמוד של המו"מ, בניגוד לכל ממשלות ישראל, ימין ושמאל, שדרשו תמיד "מו'ם ישיר", והיו להן סיבות טובות לכך.

באנאפוליס נסללה הדרך להכנסת צבא נאט"ו לארצנו.

אלא מה? דני דיין אומר שבאנאפוליס לא הודיעו על הסכמת ישראל לוויתורים ב"נושאי הליבה". זה אולי הישג קוסמטי, ובעיקר כדי להציל בינתים את הקואליציה. בפועל, אולמרט אינו מסתיר ש "הכל על השולחן", ולכן אולמרט ואבו-מאזן, אחד על אחד וללא פרטיכלים גלויים לעין, יסגרו ביניהם את כל העניינים, ואת ההסכם יפרסמו כשאולמרט יעריך שהתנאים בשלו לפזר את הממשלה וללכת לבחירות עם "תוכנית שלום". ליברמן וישי יטרקו את הדלת ויפרקו את הממשלה, אבל הכל בלוף. ש"ס וישראל ביתנו משמשים בעיניים פקוחות כפיגום שמאחוריו נבנית פלסטין הריבונית, הפיגום ייזרק, והם - יצאו צדיקים.

אם מועצת יש"ע חושבת לה להישג, שאנאפוליס נגמרה כפי שנגמרה, סימן שלא למדה כלום, ועדיין הציבור הכתום חייב לשאול את מי שמתיימרים להיות מנהיגיו:

אתם קוראים לנו - "אחרי"? לאן?