טקסט הסיכומים כאן

                                         בית עזרא בחברון: הוגשו הסיכומים לועדת העררים הצבאית
                                                  יוסף עזרא: אם ימשיכו להגדיר אותי כאויב
                                             - אדרוש להוציא את עצמות אחי מקברו בהר הרצל

לאחר סדרת דיונים ארוכים ומרתקים - מתקרב הדיון המשפטי בסוגיית "בית עזרא" בחברון" אל סיומו. ביום ראשון השבוע הגישו העותרים את סיכומיהם לועדת העררים הצבאית, ובעוד שבועיים יוגשו סיכומי ה"משיבים": הסוחרים הערבים, והממונה על נכסי "האויב הציוני" בחברון. ולאחר מכן תקבל ועדת העררים את ההחלטה: האם לאשר את צו הפינוי שהוצא ל-2 המשפחות המתגוררות בקומה הראשונה של הבניין בשכונת אברהם אבינו בחברון, במבנים ששימשו עד שנת 2000 כחנויות.

עורכי הדין יורם שפטל ודורון ניר צבי, המייצגים את הישוב היהודי בחברון ואת המשפחות המתגוררות ב"חנויות", טענו בסיכומיהם כי אין כל הצדקה משפטית למדינה להמשיך ולהחזיק כ"אפוטרופוס" בנכסי משפחת עזרא כב"רכוש אויב", וכי יש להשיב את הרכוש לבעליו. עצם הקנייתם הנכסים היהודיים השדודים לאפוטרופוס הירדני נעשתה שלא כדין, והיום - לאחר הסכם השלום עם ירדן, ודאי אין כל מקום להמשיך ולהחזיק בנכסים אלה, תוך שלילת זכות הקניין של הבעלים שהיא זכות יסוד - כל זאת בתירוץ שמדובר ב"רכוש אויב". הבעלים - במקרה זה: מר יוסף עזרא - אינם עוד אויב של ממלכת ירדן, ודאי לא של מדינת ישראל. המשך ההחזקה של מדינת ישראל ברכוש זה, תחת התרוץ העלוב של "אפוטרופסות על נכסי אויב" היא למעשה שוד וביזה של הבעלים ע"י המדינה, תוך הפרה בוטה של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו הקובע כי אין פוגעים בקניינו של אדם. הגיעה העת לשים קץ לעריצות שלטונית זו הנמשכת כבר 40 שנה.

במהלך שלב העדויות הצליחו עורכי הדין שפטל וניר צבי להוכיח, בסדרה של שאלות מביכות לנציג האפוטרופוס, כי ניהול הנכסים היהודיים בחברון נעשה באופן רשלני, שאינו תורם מאומה לנכסים עצמם, ואף גורם להם נזק מתמשך ומצטבר. נכסים רבים עומדים שוממים ומוזנחים, כאשר הממונה אינו טורח להשכירם לאיש, ואף מבצע בהן ביוזמתו פעולות של הרס וחורבן, דוגמת הרס השוק הסיטונאי לפני כחצי שנה ע"י חיילי צה"ל, בפקודת האפוטרופוס. אם האפוטרופוס אינו ממלא את תפקידו כראוי כלפי ה"חסוי" שתחת חסותו - במקרה זה: כלפי הנכסים היהודיים - אין מקום לאפשר לו לקבל ולבצע החלטות בנוגע לנכסים אלה. גם הדירות, או ה"חנויות" בהן דן הערר, יחזרו להיות מוזנחות ונטושות אם יפונו מהן המשפחות היהודיות, שכן המדינה כבר הודיעה לבג"צ, שעקב אילוצים בטחוניים לא יוכלו הסוחרים הערבים להמשיך ולהפעיל במקום חיי מסחר.

 "אנו מוצאים כי הממונה אינו ממלא את תפקידו (לשון המעטה) ובעצם הרי הוא משול לאדם שקיבל אפוטרופסות על ילד והוא מנצל אותה על מנת לעשוק את הילד ו/או להשתמש בו לצרכיו בלא להתייחס כלל לצרכיו של הילד עצמו. ... על הועדה לקבל על עצמה כערכאה משפטית את תפקיד "מגן היתומים" ולהגן על הנכס מפני כל מי שמתנכלים לו, כולל מפני מי שממונה על שמירתו, מועל בתפקידו ופועל בניגוד גמור למינוי זה. הנכס הוא בבחינת יתום הזקוק להגנה..."    - כותבים עורכי הדין - " לאור העובדה שהוכח ... כי צווי הפינוי דנן נוגדים באופן מהותי את "כתב המינוי" של הממונה, וכי בהוצאתם יש משום פעולה הפוכה בדיוק מתפקידיו של הממונה (שמירה על הנכס ומילוי רצון הבעלים המקוריים), הרי שהוצאת הצווים נעדרת סמכות לחלוטין".

עוד הם מזכירים, כי בכל עת שנציג הממונה, משה מאירי, הובך בשאלות קשות על דוכן העדים בנוגע לאופן ניהול הנכסים על ידו, הוא תרץ את החלטותיו ב"שיקולים מדיניים". ואולם,   מדובר ב"תרוץ חסר כל בסיס מדיני אמיתי" - טוענים עורכי הדין.  "מן המפורסמות הוא, ופסיקת בג"ץ בעניין זה עניפה, כי במידה והרשויות מוציאות צו שמבוסס על שיקולים מדיניים, עליו להיות מבוסס על החלטות ממשלה" אולם, החלטות הממשלה הקיימות בעניין חברון בכלל והרכוש היהודי בחברון בפרט  יביאו למסקנה הפוכה: "הקצאת הנכס להתיישבות היהודית בחברון, ולא פינוי המתיישבים מהנכס." - טוענם עורכי הדין שפטל וניר צבי - "רק לאחרונה נתבשרנו ע"י השר חיים רמון ..., כי כל מאחז שניתן להכשר מבחינה משפטית לא יפונה. זהו הכיוון המותווה ע"י הדרג המדיני ואין בילתו. על אחת כמה וכמה שיפים הדברים לעניין דנן שהוא קל כנוצה להכשר מיידי, באמצעות הנפת קולמוס פשוטה, אשר לה בסיס משפטי רחב למדי..."

יוסף עזרא בן ה-75, אשר נולד בבית עזרא בחברון וגורש ממנו בהיותו בן 15, הגיש גם הוא סיכומים מטעמו לועדת העררים. בסיכומיו כותב עזרא כי לא יתכן שמדינת ישראל תגזול את רכוש משפחתו תחת התרוץ שהוא מוגדר כ"אויב", בעוד שאחיו שלום עזרא הי"ד נפל על הגנת המדינה ונקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. "אם חלילה יהיה בפסק דינה של כבוד הועדה ויוחלט עלי ועל בני משפחתי כאויבים ו/או בחזקת אויבים, ורכושי ורכוש בני משפחתי נחשב לרכוש אויב, לא תהיה בפני כל ברירה אלא לבקש מכבוד הועדה להוציא צו, שיורה לפתוח את קבר האחים בהר הרצל, חללי גוש עציון, ולהוציא על פי בדיקת  DNA את עצמותיו של אחי ואני אדאג להביאו לקבר של אויבי מדינת ישראל, כי זה לא ראוי שאויב יקבר יחד עם כל חללי גוש עציון במלחמתו." - כותב יוסף עזרא בסיום מסמך הסיכומים שהגיש לועדת העררים.