| לפרשת חקת – דבר ה' במציאות המתפתחת |
|
|
|
הרב דודי שפיץ
כז סיון התשסח 30.06.2008 
באמצע פרשת חקת מסופר, שבנסיעתם של בני ישראל מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום "ותקצר נפש העם בדרך." וכתוצאה מכך "וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל." ובהמשך בגין הוצאת דיבה זו שילח ה' בעם את הנחשים השרפים "וינשכו את העם וימת עם רב מישראל."
לאחר מכן כשהעם חוזר בו מדיבתו "ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך". משה מתפלל אל ה' ונאמר לו "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי." ומספרת התורה, שמשה אכן עשה נחש נחושת כמצווה ומי שננשך הביט אליו וחי. ושאלים חז"ל במשנה במסכת ר"ה פ"ג וכי נחש ממית ונחש מחיה אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים וכו'. נמצא אם כן על פי מדרש זה שבכל תלוי בשעבוד שהיו משעבדים אבותינו את ליבם לאביהם שבשמים ובזה היו מתרפאים. אם כן, ננסה לבדוק מה הייתה נחיצותו של נחש הנחושת ששם משה על הנס, אם הכול תלוי בשעבוד לאבינו שבשמים? נראה לי שהמסר הנלמד מכאן הוא, שהשעבוד לאבינו שבשמים הוא העיקר ואמנם הוא הגורם שהיו מתרפאים, אבל ישנו צורך בסיסי של כל אדם לפעול משהו למען רפואתו ולא לסמוך רק על הנס, שברפואה באמצעות שעבוד ליבו לאביו שבשמים. צורך זה לא יגונה, כאשר הוא נסמך על הקודש. לפיכך נאמר בתורה "ויאמר ה' אל משה וכו'... והיה כל הנשוך וראה אותו וחי."זאת אומרת ששעבוד ליבם היה "אחוז" כביכול בהסתכלות בנחש הנחושת. רעיון זה רמוז גם בתשובת המשנה שרפואתם הייתה תלויה גם בהסתכלותם של ישראל כלפי מעלה ולא רק בשעבוד ליבם, שוב העיקרון של עשיית מעשה בנוסף לשעבוד לאביהם שבשמים. נראה לי שגם בימים אלו הצורך להביא את דבר ה' אינו יכול עוד להיעשות רק במסר ישיר על ידי לימוד תורה תפילה ומחשבה, אלא חובה להביאו גם תוך אחיזה בכלים שישנם במציאות, תוך הבעת ערכי היהדות במציאות היומיומית המתפתחת.
לעיון במאמר לפרשת חקת משנת תשס"ה – חילופי הנהגה ומה שביניהם.
לעיון במאמר לפרשת חקת משנת תשס"ד – החוקה וההנהגה.
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
