קהילה אמונית - מתבזבזים במילואים

מתבזבזים במילואים

רותם מירון
ה תמוז התשסח 08.07.2008

אין דבר מרגיז יותר מזימון למילואים. האזרח נקרא לתת מזמנו היקר למען המולדת. בהרבה מקרים הוא מתבקש לעשות זאת בהתנדבות או תמורת פרוטות. לו בכך היה מסתיים העניין – מילא. מולדת אהובה יש לנו, וכולנו מתרגשים כשהיא קוראת לנו. יותר מכך – יש צורך בכוח לוחם. יש צורך בכוח שידע להבדיל בין עיקר וטפל. יש צורך בלוחמים יעילים בקרב, שידעו להשמיד את האויב במלוא המקצועיות – מהר, באכזריות, ובמינימום של אבידות בנפש.

הבעיה היא שמרגע שהאזרח מגיע למילואים משדרים לו שלזמנו אין שום ערך. לא מלמדים אותו להילחם ביעילות. למעשה – לא מלמדים אותו כמעט כלום. שעות מייבשים אותו בהמתנה לנאומים חסרי חשיבות (מסדרים), נותנים לו "לשמור" על מתקנים שאיש אינו חפץ לפרוץ לתוכם, מכריחים אותו להמתין עד לחתימה על טופס חסר חשיבות (טופס ציוד למשל). גם באזרחות יש דברים חשובים מאד שצריך לשמור עליהם – בנקים וקניונים מפני גנבים, מחסני נשק מפני טרוריסטים, מחסני סמים של המשטרה, מערכות מידע מפני ריגול תעשייתי ועוד. בשום מקום באזרחות זה לא אומר שצריך לבזבז. ובודאי אם יש גדר סבירה או סורגים או אזעקה אז אין צורך בשומר. רק בצבא "כוח אדם זה בחינם", ולכן רק בצבא יכול להיות מצב שהש"ג שומר על בסיס באמצע המדבר.

אין שום דבר מיוחד במכנסיים, דיסקיות, נעליים וכומתות. תאמינו או לא - לי יש מכנסיים. אני לובש אותם ברגעים אלו ממש. השגתי את המכנסיים שלי ללא עזרת צה"ל, וגם מכנסיים של צה"ל אני יכול להשיג (לו רציתי בכך) באחת החנויות. לו צה"ל היה מחשב את הכסף שהוא מוציא על "חלוקת" מכנסיים, ופשוט מחלק אותו היה נחסך הרבה מאד כסף. אני לא טוען שאין מצבים שבהם צה"ל צריך לחלק מכנסיים (מלחמה וכד'), אבל בודאי לא בעיתות רגיעה. אין לי שום סיבה לחשוב שצה"ל הוא גוף יותר יעיל מאחת הרשתות בחלוקת מכנסיים. שאלת האחידות היא טריוויאלית במיוחד, והיא נפתרה במלואה בנעליים צבאיות שחורות לנשים. וישאל השואל – ומה בעיתות חירום? אל דאגה - יש חוקים מיוחדים לכך. יש חוקים המסמיכים את שר הביטחון להחרים כל קניין, לרבות את כל המלאי של חנויות הבגדים והנעליים בישראל ובכל כפר שבשטח התפיסה הלוחמתית של צה"ל.

דבר דומה - אין שום דבר מיוחד באוכל. לי יש אוכל בבית. השגתי את האוכל שלי ללא עזרת צה"ל. וגם "אוכל של צה"ל" הוא מושג אווילי. אין שום דבר מיוחד בקופסת שימורים שהטביעו עליה "צ". תן לחיילים כסף, והם כבר יקנו את האוכל בעצמם. לו צה"ל היה מחשב את הכסף שהוא מוציא על "חלוקת" אוכל, לרבות נדל"ן חדר אוכל, ואנשי טבחות, ופשוט היה מחלק אותו לחיילים היה נחסך הרבה מאד כסף, והחיילים שלנו היו נהיים די עשירים, ולמשק היו נכנסים בבת אחת כמה עשרות אלפי ידיים עובדות. אני לא טוען שאין מצבים שבהם צה"ל צריך לחלק אוכל (מלחמה וכד'), אבל בודאי לא בעיתות רגיעה לבסיסים שאינם מבודדים. אם ניקח כדוגמא את המטה הכללי – "הקריה" בתל אביב - מסביב לאלפי החיילים יש אוכל בשפע. אין סיבה שדווקא צה"ל יהיה זה שיספק להם את המזון.

לא התחלתי לכתוב כדי להפוך את הצבא על ראשו. יש משהו מגוחך בניסיון כזה. צה"ל הוא גוף כל כך אטום שאין סיכוי ולו הקלוש ביותר שהוא יקשיב לטענותיי. מהפכת האמת והצדק אינה יכולה להתרחש בצה"ל. לא ניתן לסובב כל כך הרבה אנשים קשי עורף, בעלי תרבות ארגונית כל כך בזבזנית וחסרת אחראיות. לא ניתן לתגמל בצה"ל קצין יעיל לעומת קצין בזבזן, כי הרי הם בדרגת סרן, ולכך יש משכורת מוכתבת מראש. לימדו את צה"ל כל כך הרבה שנים שעצם הגעת קצין לדרגה מסוימת כבר הופכת אותו לא סתם לגנרל אלא ל"אלוף" (אלוף במה בדיוק?). מעמדו הוא רם ונישא (בעיקר בעיני עצמו וסביבתו הקרובה). בכדי לשכנע את ה"אלוף" שהוא כאחד האדם, ושעליו להקשיב לדרג אזרחי שיגדיר לו תשומות ותפוקות, כלומר הכנסות ומטרות ברי השגה ומדידה, ויכריח אותו לחסוך דרושה מהפכה שגדולה בכמה מידות מיכולת התקתוק שלי באתר קהילה אמונית.

אז מה הפיתרון? – פשוט להפסיק להתנדב. לדעת שלא להתנדב למילואים זה חתירה להתייעלות צה"לית. לדעת להבדיל בין אהבה למדינה, ונכונות למות למען המולדת השלמה, לבין השלמה ושיתוף פעולה עם כל חוק בזבזני ושרירותי של שיעבוד שכופה הממשלה או מי מטעמה. אם נגזר עלינו להשתעבד מכוח חוקים שרירותיים שאינם משלמים כראוי – אז כמה שפחות, ולהתמרמר בכל הזדמנות, ולעשות את העבודה על הצד הגרוע ביותר בגבולות החוק. ואם אפשרי – אז פשוט לא לבוא – זה המסר היחיד שהצבא עוד מבין בעורו העבה.

תגובות

הוסף תגובה

חיפוש

< קודם		הבא >

[ חזרה ]

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."