דף הבית arrow דעות arrow דת חברה ומדינה arrow הבחירה הציונית של יואב שורק
כה אדר התשע 11.03.2010
 
השבויים והנעדרים
זכריה באומל יהודה כץ
וצבי פלדמן
10136 ימים נעדרים
יונתן פולארד
8876 ימים בשבי
רון ארד
8547 ימים בשבי
גיא חבר
4589 ימים בשבי
מג'די חלבי
1752 ימים נעדר
גלעד שליט
1355 ימים בשבי
חיפוש
הבחירה הציונית של יואב שורק הדפס דואל
הלל ויס
י אלול התשסח 10.09.2008


יואב שורק פרסם בגיליון שבת 23.8. מוסף מקור ראשון את מאמרו "הציונות ואין בלתה".

אילו היה יואב שורק כותב שההתנהגות הציבורית של המחנה הכתום צריכה להיות רציונאלית בעיניו, לשכוח את הצרה הקודמת ולהיאבק בחמורה ממנה היה מקום לויכוח או לברור מהי רציונאליות במציאות של הוקעה ונטישה של ציבור המגורשים או הציבור הפונדמנטליסטי של היהודים. אבל כיוון שיואב שורק חוזר ושונה ומשלש, כך משתמע ממאמרו, כי יש למעשה לנטוש את היהדות הרי שאנו נמצאים בתחום הפתולוגי הרגיל.

כאשר פרחה האידיאולוגיה של 'העברים הצעירים' בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת שהאשימו את הציונות ביודאיזציה וניסחו זאת בסיסמאות לפיהן כל יהודי אינו עברי וכל עברי אינו יהודי הם בטאו את האוטו אנטישמיות הרגילה. כבר איבחן אותם קורצוייל במסתו הידועה "על העברים הצעירים" כחזרה על הגל הקודם של ההסתייגות מן היהדות, ההתנכרות או העריקה ממנה, הגל של ברדיצבסקי,"הצעירים" של ראשית המאה העשרים וממשיכיו. גם זה היה גל מאוחר לתנודות של תקופות ההשכלה ששיאן יל"ג.. כך או כך ההשכלה והציונות כהכללה היו מבוססים על העדר היכולת להמשיך לשאת בחותם הקין של היהודי, במארת הגלות, אבל כאבחנתו של קורצוייל מחאה זו הייתה אך וואריאציה גלותית נוספת.

הרעיון שיש להצטרף אל ההיסטוריה הוא הרעיון הישן של "היהודי החדש" כאשר מחיר ההצטרפות הוא ביטול היהדות במובן העמוק של אי אמונה בהשגחת השם, אלא כאשר הוא עושה לך רצונך. כאילו שהיהודי אינו בהיסטוריה. טענה זו של ההצטרפות להיסטוריה היו לה מגנים יהודים רבים כמו הפילוסופים היהודים הגרמנים כדוגמת פרנץ רוזנצוויג שאמרו שעצם הבחירה בציונות טריטוריאלית היא בחירה בפרוסת מציאות אומללה. טרנספר של הנצח לשיני הזמן והגרסות בתוכו. אך גם קודמיהם גרמנים פרוטו-נאצים כמו באואר, צמברליין ופאול דה לה גארד טענו מכיוונם על המאובן ההיסטורי, העם היהודי, גלגול של טענות תיאולוגיות נוצריות. טענות שהתגלגלו יותר מאוחר לארנולד טוינבי.

בקיצור, יש חשש שהמאמר של יואב שורק נכתב מהעדר השכלה מספקת ומחוסר קריאה כמו בספרה של אניטה שפירא: יהודים חדשים יהודים ישנים ובוודאי לא טקסטים מקוריים כמו של סמולנסקין.

אי אפשר להתמודד בעולם לא עם הישראליות ולא עם הגויות והאיסלם אם לא מתוך עצם היותך יהודי הכפוף והמחויב לחלוטין לגזרות הקב"ה ולשכר ולעונש הבאים אך מידו.

בית המקדש של הרצל אינו בית מקדש ואילו בית המקדש שאולי מציע יואב שורק מתוך ההצטרפות להיסטוריה יכול להיות גם בקארנגי האל או בלה סקאלה. מבחינתו אין צורך לריב עם כל העולם. יש להצטרף להיסטוריה שמבחינת העינא לא פקיחא כבר הקיאה אותנו מתוכה. אבל בהשתדלות גדולה אפשר להיות כידוע חלק ממשפט העמים שכבר דנו אותנו לשריפה.

מכלול ההתבטלות של בן הישיבה בפני התרבות החילונית הציונית מתבטא בזוטות כאילו לא יכלו לקום ספריות ציבוריות או פעולות ממלכתיות, או ירושלים של מטה ללא רמיסת היהודים, אינם מבטאים אלא רגש נחיתות עמוק. תקנות יסוד שכונת מאה שערים לרבות הנושאים החקלאים והאקולוגיים מעידים על נאורות רבה. כך גם תקנות פתח-תקוה ותקנות קהל אחרות בכל המושבות הראשונות שהיו דתיות. מעולם לא ראיתי שבספרית האוניברסיטה בר-אילן ואני מניח שגם בבתי העקד שהיו בחוץ לארץ יורקים בזמן עלינו לשבח.ואילו הוחזקו בידי יהודים אוכלי הערינג והנהנים מסוגיה עם רש"י יותר מכל הבלי העולם הזה היה שם בהכרח רעש ואי סדרים. לא ראיתי ששרי ש"ס אינם מתמצאים באדמינסטרציה . חלוקת מעטפות וכו' אפילו יותר משרי מפא"י או טלנסקי.

נראה שחטיבת מנהיגות יהודית בין כגוף פוליטי ובין כמטפורה למאווי נפש לצורך גאולה מחיק הניוון של הישראליות הציונית כביכול לשעבר [כבר בקום המדינה לא הייתה ציונות, לפחות כך הבין בן גוריון את מיותרותה ובוודאי שבשנות השבעים לאחר מלחמת יום כיפור, שיואב שורק מתרפק עליהן, לא הייתה כבר כל ציונות למעט המחנה הפונדמנטליסטי של הכתומים שייסד את ההתנחלויות שכדי להצטרף להיסטוריה יש כידוע לפרק אותן] מנהיגות יהודית זוכה לאהדה ולתמיכה בעיקר אצל חילוניים וצעירים שאינם דתיים. כך עולה מתוך סקרים מקצועיים ומתוך פילוח המצביעים בבחירות האחרונות להנהגת הליכוד.

הצעירים הדתיים נמצאים בכולנו. בקרוב נראה האם הקול הקורא לישועה ולהצלה מצידו של יואב סורק עושה פירות יותר מעשרת המנדטים של המפד"ל והאיחוד הלאומי או שההימור של משה פייגלין על הניצחון בליכוד מועיל יותר לתיקון העם היהודי.

לי נראה שהטוב מכולם הוא אחמדינג'אד. "גדולה הסרת הטבעת" כמו בימי המן. עתיד עם ישראל לעשות תשובה ולהפוך לעם ה' ואם יכנו אותו לאחר הפלאות שיתרחשו לו בחסדי ה' העם היהודי, או עם בני ישראל או שם חדש ייקרא לו איני יודע.

באשר לאידיאולוגיה שאני דבק בה הרי שהיא מעדיפה מלכות, מקדש כבנבואת יחזקאל ושאר נביאי ישראל[עם קרבנות] וסנהדרין. הכל עכשיו במידי. זו הריבונות היהודית-הישראלית ואין אחרת..

תגובות
הוסף תגובה חיפוש
חזון,יעוד וציונות
יהל ווילפנד 2008-09-10 16:14:29

לאו שטראוס עמד כבר בשנות ה 20 על שתי המכשלות המבניות של הציונות המדינית של הרצל,
והציונות הרוחנית של אחד העם.
הציונות של הרצל יצרה כלים ממלכתיים, אבל כלים אלו
לא פתרו את בעית היעוד המוסרי של העם היהודי.
הציונות של אחד העם נועדה להפוך את
היהדות והתורה ממסגרת זהותית של האומה לפולקלור נעדר התגלות אלוקית.
הממלכתיות של
בן גוריון היתה הכלאה בין שתי התפיסות. יצירת מדינה "ישראלית" עבור היהודי
החדש, אשר אינה פותרת את בעיות היסוד של היעוד היהודי, ודחיקת הדת למעמד של פולקלור
או פוליטיקה של חלוקת משאבים.
"מנהיגות יהודית" קמה כדי לשים קץ להכלאה
זו, אשר אינה פותרת את בעיות הקיום היהודי והיעוד היהודי.
לא עוד פוליטיקאי
"מזרחיסט פשרן" המצפה לפירורים מעוגת השלטון, אלא מנהיג החותר להובלת העם
בדרך אמונית-גאולית.
זו הסיבה לכך שפייגלין מפחיד מאוד, הן את הימין הקלסי, הן את
האליטות הישנות והן את השמאל.
מדוע ? - משום שהוא מציב בפניהם אתגר מחשבתי ומעשי
חדש וכולל, לגבי כל מערכות החיים.
הפתרון אינו בשיבה לציונות ההרצליאנית...
הוסף תגובה
שם:
דואל:
 
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."

 
< קודם   הבא >

מאמרים אחרונים בנושא דת חברה ומדינה

התקשורת העויינת אוהדת את ההתנחלות - הערבית
אליקים העצני/כא אדר התשע 07.03.2010
המן דיניג'אד
משה פייגלין/טו אדר התשע 01.03.2010
מלחמת דת
אוהד קמין/טו אדר התשע 01.03.2010
אתרים לאומיים למדינת לאום
יהודית דסברג/יא אדר התשע 25.02.2010
חובת הבחירה
משה פייגלין/ט אדר התשע 23.02.2010

מאמרים נוספים של הלל ויס

 
© 2010 קהילה אמונית
Joomla! is Free Software released under the GNU/GPL License.
אתר ג'ומלה