למרות תחושת הגועל
ומתק הניתוק,
והסלידה מִמּועַל
ידיים בריתוק;

כנגד רצוננו
להתבודד בִּדְמִי
מונח כאן לפנינו:
אם אין אני לי – מי?!

שלטון יראת שמיים
על פני האדמה
נכשל כבר פעמיים
בדרך האומה,

והרצון לברוח,
ולוותר עליו,
לְהַשְׁאִירוֹ בַּכּוֹחַ
נכשל כאן מאליו.

הגיעה עת הכוח
לצאת מן התורה,
וזה אומר לרקוח,
לבחוש בה – בַּקְּדֵרָה

של היעלם הקודש,
ושל הסתר התּוֹם,
אך לא נותר אף חודש
את כל הלב לרתום.

הגיעה עת לנטוע
את כוח התורה,
ובאורה לקטוע
את כפור הָאֲשֵׁרָה:

 כְּפוֹר אושר מלנכולי
בתוך בית המדרש,
אשר גובל בחולי
של פחד המגרש [הפוליטי]:

של פחד מן הכוח
ומשלטון שררה,
אך באה עת לפתוח
דלתיים לגבורה!

שבועיים לפנינו
של אש וסערה,
אז נא!  במו עינינו
נחזה בִּפְאֵרָה

של הפיכת אידיאה
לטל של מציאות!

ורק ה' יודע
אם לא נפלה טעות.