קהילה אמונית - בשערי עזה

בשערי עזה

אלי צ'רניאבסקי
ד טבת התשסט 31.12.2008

תמונה חיפאית

ביומיים האחרונים היו הפגנות של ערבים, תלמידי הטכניון ואוניברסיטת חיפה בעד החמאס, ונגד פעולות צה"ל.

גשם רותח – חסדי ה'!
(אם רק ידענו לירות כמוהו,
כל התמונה שאני רושם
לא התהוותה לה מתוך התוהו)

אנו עומדים בשערי טכניון,
וממולנו – אויבים בשער:
קצת אי-נוחות יש, אוחז לו רפיון,
כשמאה נערה ונער

מנופפים בדגלי אויב,
וצועקים כי עזה תנצח,
זה קצת מפתיע – טיפה כואב
זה כה מוזר שקשה לנסח,

אך האמת מפגינה מולנו:
פה מלמדים את עוצבות מחבלנו,
פה האויבים לנגדי עומדים...
טוב שהיינו שם – גם יהודים:

הם צעקו, ואנחנו צעקנו –
היינו יותר ממבט ראשון.
טוב: לפחות למולם נזעקנו,
אך זה מקשה בבטחה לישון,

כשאיתך – זה כבר לא מנומס –
בעיר אחת מתגורר החמאס

==============

תמונה דרומית

על הכבלים ה"מוסריים" שבגללם משימת טיהור עזה היא משימה בלתי-אפשרית, כי להילחם אסור, אבל גם להיכנס בלי להילחם אי-אפשר.

יש להבין זאת ויש לשנן:זו משימה די בלתי אפשרית.
לא משנה כמעט איך לתכנן,
אין לשם כך אף מתכון בתפריט.

בלי להפציץ, ומבלי להפגיז,
בלי לגרש ואף בלי להרעיב,
גם אם אותנו אמת זו תרגיז,
אין אפשרות באמת להכאיב.

פרט לכניסה קרקעית מטורפת:
בית לבית, דירה לדירה,
עין לחדר, מבט גם לרפת,
ואף סיור במעי מנהרה.

כך: הפגיעה לא תהיה כה גורפת.
כך יינצלו אזרחים מצרה.
ימין מכאיבה, אבל שמאל מלטפת –
זאת בקצרה היא תורת הפשרה.

אלא שאין אפשרות שכזאת:
מוות אורב לנכנס רגלית.
שם אין כפרים וערי פרזות,
אלא גדודי מחבלי עילית.

ובינתיים... קסמי קסאם,
והטילים בואכה גוש דן,
אך עם הנצח עומד מוקסם,
ולכף זכות, כמובן, הוא דן

את מנהיגיו האומרים: לחום!
אך על אויביו ברוב חן חסים;
אזרחיהם מחבקים בחום,
ומלטפים ראשיהם ככבשים,

לא ראש אחים נתונים בצרה –
הם יכולים בשם צדק לספוג,
את המחיר של הסם הנורא
נו כבר, מתי הוא יפוג?!

(כשנחליפם... או בגוג ומגוג)

תגובות

< קודם		הבא >