כאמור האמון במדע הנפש הלך וגדל עד כדי כך שהוא היווה תחליף לדת ואפילו לפילוסופיה משום ששאלות רבות שבני האדם שאלו את עצמם משחר קיומם וניסו לתת להם תשובות על ידי התיאולוגיה והפילוסופיה עברו "ללון בחסותה" של הפסיכולוגיה המדעית.

הבעיה מתחילה כאשר איש המדע- הפסיכולוג הופך להיות הרב או הכומר של המטופלים ומדובר באדם בעל סמכות כל כך עזה עד כדי כך שאין ערעור בפסיקותיו. אבל האמת לאמיתה היא שמי שלומד לעומק את מדע הפסיכולוגיה מבין עד כמה ה"תשובות" לשאלות אודות נפש האדם המורכבת רחוקות מלהיות מושלמות או מוסכמות על כל. בניגוד למדעים המדויקים ומדעי החיים הפסיכולוגיה עדיין נמצאת בשלב  הפרה-פרדיגמה  כלומר: מצב שבו קיימות אסכולות שונות ללא תבנית בסיסית משותפת, למרות שיש הטוענים על קיומה של התקדמות שבקרוב תביא את הפסיכולוגיה לשלב הפרדיגמאטי זאת משום שהסכמות משותפות בין האסכולות קיימות הרבה יותר ממה שהיו בעבר.  אך אין בכך בכדי קבלת הפסיכולוגיה או יותר נכון הפסיכולוג כדמות ה"גורו יודע הכול" , יותר מכך ברור שישנם הרבה מאוד מצבים שבהם הפסיכולוגיה מודה שהיא איננה מסוגלת "לרפא לחלוטין" הכוונה היא שכאשר טיפול פסיכולוגי מכל סוג קונבנציונאלי שהוא מגיע לסיומו  אין הדבר תלוי ברצונו של המטפל קרי הפסיכולוג ואני לא מתכוונת אך ורק לטיפולים הניאו פרויידיאנים המודרניים אלא לשילוב בין אסכולות כנהוג כיום , סיום הטיפול הוא בדרך  כלל תוצאה של זמן כלכלי מוגבל או של יוזמת המטופל מסיבות כאלה ואחרות , לעולם לא תהיה סיטואציה שבה יבוא הפסיכולוג ויאמר למטופל "הטיפול הסתיים , הבראת ואנחנו סיימנו" מפני שמורכבותה של נפש האדם דורשת עוד ועוד הקדשה ומודעות עצמית גבוהה, אותה מודעות שמנסה המטפל להעניק למטופל שתמיד יתקשה "לטפל בעצמו" משום שראייה אובייקטיבית של העצמי איננה אפשרית. מעבר לכך ייתכן שיש מקום לטענה שלכל אחד מאיתנו יהיה צורך בשלב זה או אחר במהלך חייו בטיפול נפשי מכל סוג שהוא זאת משום שחיינו רצופים במכשולים ,נסיונות וקשיים רבים.  הפסיכולוגיה אפילו נותנת שמות לתקופות חיים כאלה כאשר היא מחלקת אותם ל-שנים: גיל ההתבגרות,משבר אמצע החיים, הגיל השלישי וכאן בחלוקה הזו ניתן לראות את האינסוף  הנפשי ואת ההוכחה לכך שהפסיכולוגיה היא מוגבלת , ברור שאם היינו משתמשים בפסיכולוג בדיוק כמו ברופא המשפחה והולכים אליו לטיפול במשך  כל חיינו בכל פעם ש"מחלת נפש" הקשורה למשבר חיים מסויים פוקדת אותנו יכולנו להגיע לסוג של "בריאות נפשית מסויימת ומוגבלת" היא תמיד תהיה מוגבלת וזאת משום שהאדם החוקר את עצמו הנפשי הוא לעולם סובייקטיבי ולכן תשובות לשאלות רבות בקשר לעצמו יהיו חסויות ממנו. פעמים רבות מצאתי שביהדות קיימות תשובות לשאלות תשובות שאותן אין האדם מסוגל לאושש באופן מדעי כמקובל בחקר הנפש לעתים מדובר בתשובות לשאלות שמעולם לא יכולנו להגיע אליהם בעצמנו. אומנם היהדות מדברת על כך שבמשך כל חייו האדם צריך להיות מודע לעצמו על ידי כך שהוא חוקר , מאבחן ו"מטפל" במידותיו, אך יש גם טענה ביהדות לפיה האדם הישראלי יכול להביא את עצמו לקדושה - עם של קדושים, זאת אומרת שהמודעות העצמית שלו יכולה להגיע למקום כל כך גבוה עד כדי נבואה של ממש: השאלה אם נביא הוא אדם "בריא בנפשו" נותרת בעיניי עמומה ..........   

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."