פרשת "האם המרעיבה" - היבטים ציבוריים

אנחנו לא ניכנס כאן בשאלת הצדק או האי-צדק של האישה החרדית שקראו לה "האם המרעיבה", רק בהיבטים הציבוריים של הפרשה. כזכור אם ל-4 ילדים ובהריון חודש חמישי חשודה בהרעבת בנה, שומרת על זכות השתיקה, ומסרבת  להסביר את מעשיה (או להכחישם), וגם לעבור בדיקה פסיכיאטרית. המשטרה שמרה אותה במעצר כדי ללחוץ עליה להסכים לעבור את הבדיקה. רק כמה שעות לפני שבת האם שוחררה למעצר בית. הפתרון היה מקובל על הציבור החרדי.

לפי הפרשנים החרדים: בית החולים התעלל באם ובבנה. הם עשו על הילד ניסוים רפואיים משונים (מודעת רחוב בשכונות חרדיות). גם נאמר שהאם סובלת מהפרעה נפשית קלה, ומטרת השתיקה שלה היא לשמור על השידוכים של שאר המשפחה שבוודאות ייפגעו ע"פ נוהל הבדיקות המקובל בעולם החרדי (הרב רוטר -  rotter.net).

הפרשה העצובה הזאת גרמה לתגובות רבות בכל החזיתות, שכולן קשורות לדעתי לתקופת בין המצרים:

 - דובר העדה החרדית: "אין לנו נשק, אין לנו טנקים ואין לנו שוטרים אבל אנו מוסרים את הצוואר שלנו למען הצלת משפחה בישראל, למען אמא שמגדלת חמישה ילדים". הרגשתי שכל האימהות שהפרידו אותן מילדיהם, שהרסו את בתיהן, האלמנות, הן כולן לא יהודיות, כי הרי בהתנתקות יצא פסק גורף מראשי העדה החרדית האוסר על כל בחור ישיבה להשתתף בפעולת מחאה נגד הגירוש, ואם ייתפס, ייזרק מהישיבה. לו היו היהודים החרדים מגלים עשירית מהמסירות נפש שהם יודעים לגלות במקרים אלו, לא היה חורבן גוש קטיף.

- ניר ברקת: הפסיק את שירותי הרווחה בשכונות החרדיות. לא בשכונות הערביות, שמשם יוצאים רוב הגנבים והפורצים. נגד הציבור החרדי, השמאל לא יתנגד לעונש קולקטיבי.

- אגד מפסיקה להכניס את הקווים שלה לשכונות החרדיות. (גם כן סוג של עונש ונקמה על המאבק בקווים "מהדרין"?).

- חכי"ם מהשמאל שהפגינו רבות למען שחרור ערבים רוצחים דורשים המשך מעצר האם.

התגובות הגולשים לפרשה, בכל אתרי האינטרנט הראו שינאה עמוקה שקיימת בחלק גדול מהציבור כלפי העולם החרדי.

לכן, בין דרכם של החרדים שיודעים לנהל מאבקים על שלהם, והסרוגים שטענו שרק האהבה תנצח, ציבור הכתומים יצטרך למצוא את שביל הזהב שבו ניתן למסור את הנפש ולנצח, בלי לאבד לגמרי את הקשר עם שאר העם.

  ================================================================================

"חירות מול ההכנעה – שורש המאבק בין מזרח והמערב"

לפני כחודש, נגנב בניו יורק חיקוי מוקטן של פסל החרות. הוא עמד בכניסה לבית קפה, והערבים שגנבו אותו, הצליחו לתפוס כותרות גדולות בעולם כולו.

הגנבים החליטו לבצע בפסל "הוצאה להורג המסורתית באיסלאם": מול מצלמת וידאו, קשרו סרט שחור על עיניו של הפסל, וכרתו לו את הראש. כמובן, במקום להשתמש בידיים וסכין כנהוג אצל בני אדם, הם השתמשו כאן במסור חשמלי. רק אחרי שהוא נתקע הם החליפו אותו במסור ידני. האמת שזה לקח להם קצת יותר זמן מהמתוכנן כנראה. בסוף הטקס, הראש החתוך נופץ ע"י פטיש. כותרת הסרט היתה "We don’t want your freedom": אנחנו לא רוצים את החרות שלכם! הסרט מסתיים עם כמה סיסמאות אנטי אמריקאיות.

הסרטון הזה שמככב ב  YOUTUBE, מסכם די טוב את שינאת האיסלאם למערב דווקא בערך החירות.

אפשר לשאול, למה האיסלאם שונא כ"כ את החירות? הרי החירות לא שייכת לשום דת. כל אדם שואף לחירות ברמה זו או אחרת. אותה חירות, ערך עליון בארה"ב התבטאה בכלכלה, בדעות, בחברה, במדע, רשמה לעצמה השגים אדירים לטובת אנושות כולה! אז למה העולם הערבי רואה בחירות הזאת סכנה ואוייב?

אפשר בשלב ראשון להסיק, שהחירות גולשת בקלות למתירנות, לזנות, לסטיות שונות ומשונות, ומוכרחים להודות שהמערב נופל לרוב בהגזמות האלו של החירות. החירות עלולה גם להתנגש בערכים אחרים, לא פחות חשובים כמו משפחה, וצניעות.

יש גם לציין שכל העולם הערבי שמהלל את הכח, בחר לעצמו שלטונות פוליטים חזקים, שלא נותנים מקום לערך החרות, לא בתקשורת, ולא בדעות. הדבר איננו מקרה. אבל יש להבין למה האיסלאם כ"כ מתבדל מעולם המערבי בזה.

מקור הגישה הזאת נטויה בתפיסת הא-להות שבאיסלאם. היא רואה בא-ל "הגיבור והגדול", שאין דבר רצוי לפניו יותר מההכנעה והביטול המוחלט. המילה איסלאם עצמה בערבית משמעותה "הכנעה". ("הביטול" קרוב לנירוונה הבודיסטית עם תוספת קטנה של ג'יהאד ערבי).

גם חירות המערבית, מקורה בדת הנוצרית שאינה יודעת לאסור דבר, אלא בנויה כולה רק על יסוד של האהבה. (אותו יסוד נשאר בגדר התאוריה בד"כ, במיוחד שמדובר ביחסם לעם ישראל).

 בין קיצוניותם של דורשי החירות וזאת של דורשי ההכנעה, העולם זקוק לאורם של ישראל. רק הם מסוגלים לאחד את הערכים כולם באמונה, ובחירות. "אל תקרא חרות אלא חירות" אומרים חז"ל, דווקא דברי תורה שהם חרותים על לוחות הברית מסוגלים להביא לעולם חירות אמיתית מתוך גבורה ואמונה.     

 ================================================================================

"חולשת המדינה מול הבדואים"

הדרך היותר מועילה כדי להרוס מדינה מבפנים בלי להסתכן, היא להציף אותה בסמים. אדם בודד, שהוא מכור לסמים, זקוק ל-1000 עד 1500 שקל ביום כדי לקנות את מבוקשו. הוא לא ישיג אותם ללא גנבות, תקיפות, שוד, ו... מכירת סמים בעצמו. הסבל שנגרם לגופו בעת מחסור הסם, נחשב לבלתי נסבל לרוב בני אנוש. אותו מסומם לא יוכל שלא להפוך לפושע ולהמשיך לבדו להרוס את החברה שבה הוא מתגורר עד שייתפס או ימות. מהסיבה הזאת עוסק החיזבאללה כבר עשרות שנים בגידול וביבוא סמים בלבנון, והכנסתם לתחום מדינת ישראל. בישראל נמלי הים והאוויר נחשבים להרמטיים יחסית אך מאות קילומטרי גבולות מול מצריים, ירדן ולבנון הופכים למטרה קלה יחסית למבריחי סמים ואמצעי לחימה (אותם אמצעי לחימה יימכרו לגורמים פלילים וגם למחבלים).

מילארדי ש"ח הושקעו ועדיין מושקעים בשמירה על גבולות המולדת, אך הסמים ממשיכים לזרום לתוכה. למרות מורכבות משימת השמירה, החדירות לא היו מתאפשרות ללא שיתוף כל שהוא גם של הצבא וגם של המשטרה.

הצבא: מסביב לכל גבול, כל מוצב, כל ישוב בקו העימות, סללו שבילים מחול לבן. עליו ועל אדמות אחרת, למדו הגששים הבדואים לזהות עקבות אדם עליהם. כמה רמטכ"לים ניסו להחליפם בתימנים, באתיופים, אך ללא הצלחה. הגששים הבדואים, פועלים ביחד, מתוך אותו שבט ואפילו מתוך אותה משפחה. הצבא פיתח תלות במגזר שלהם ואין הוא מעוניין לטפל יותר מדי קשה באלו שעוזרים להברחות מתוך הצבא.

המשטרה: בשטח קטן של כמה קילומטרים רבועים מתגוררים כל המבריחים של האזור, שם הם בונים ללא היתר, על אדמות גזולות, נוסעים במכוניות פאר, ומטילים אימה על שכניהם היהודים. המשטרה מפחדת להיכנס לשם. כל מעצר דורש בין 500 ל-2000 שוטרים, וחייבים לגייס שוטרים מכל תחנה בארץ. הבדואים מחכים להם עם נשק חם, מצלמות, נשים וילדים שרק מחכים להיות חלק מההופעה. הכנה של מבצע כזה דורש שבוע שלם, והוא גם עלול להיכשל עקב מידע מודיעיני שיועבר משוטר לאותם גורמי פשע.

בעיתון הארץ כתבו מאמר על התושבים הבדואים המסכנים שמתגוררים בכפרים בלתי חוקיים (על אדמות מדינה ואדמות פרטיות גזולות). הכפרים שלהם, נקראים שם "ישובים", מלשון התיישבות, וגם "בלתי מוכרים", היינו, הם חוקיים, רק אף ממשלה לא הכירה עדיין בחוקיותם. אצל הבדואים בדרום, (כמו אצל היהודים שם) אין הרבה עבודה ולכן, הקימו תשתית פשע רחבה "שנותנת פרנסה למעל 60% מהגברים".

הם גם מסבירים שהמשטרה מעדיפה להעלים עין כדי לא לגרום להתקוממות בדואית שהיא לא תוכל לשלוט בה.

עם ישראל עדיין מחכה לרמטכ"ל ולשר בטחון פנים, שיעזו לטפל בבעיה הזאת בלי לפחד על הכיסא שלהם.

   ================================================================================

על השחיתות המשפטית

כשבפעם הראשונה בתולדות הוועדה למינוי שופטים נהיה רוב ציוני, לא יכלו בעיתון הארץ להסתיר את הדמעות שזלגו מעיניהם מעל הכתבה הדנה בידיעה: "לראשונה רוב ימני בקודש הקודשים – בועדה למינוי שופטים". כידוע הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה והשפוטים תמיד היו מעין מנגנון שלטון אלטרנטיבי לשמאול כדי לאפשר להם להמשיך לשלוט דה-פקטו במדינה, גם אחרי שהם מפסידים בבחירות.

בצעד תקשורתי מובהק, בחר בית המשפט העליון לגלות את גזר דינם של שני שרים לשעבר באותו יום, כדי שלא יחשדו אותם בהפליה: השר לשעבר שלמה בניזרי (ש"ס) שגלגל כספי ציבור למוסדות מקורבים אליו, והשר לשעבר הירשזון (קדימה) שנתפס בפולין עם מזוודה מלאה במיליוני שקלים גנובים מקופת חולים. הראשון קיבל 4 שנים, והשני יותר מ-5 שנים.

 כזכור שלמה בניזרי כבר נדון לשנה וחצי ע"י בית משפט מחוזי, ואחרי עירעור, בית המשפט העליון החליט להחמיר (פי שלוש!) בעונשו. למרות שזו הפעם השביעית שבה חבר כנסת מש"ס נשלח לכלא, התופעה היא די נדירה אצל האליטות, ואלמלא מזוודת המליונים לא היתה נחשפת לעיני עם ישראל, סביר להניח שהתיק היה נסגר אחרי מספר שנים. כמו במקרים האלו:- על עזר וויצן, התגלו פרשיות שחיתות לא נעימות: החליטו להתעלם "כדי לא לפגוע במוסד הנשיאות".- על אולמרט, שמכר את חצי המדינה, דרך הטיית מכרזים מתן אישורים כוזבים: נסגרו רוב התיקים החמורים.- על משפחת שרון שחילקה פרויקטי-על לקבלני קולות שלה (כמו: הרכבת הקלה בעלות של 3.3 מיליארד ש"ח, בערך פי 3 מהמתוכנן ושרק מוסיפה פקקים לבירה).

- על דליה איציק ושמעון פרס שקבלו תרומה אסורה של 120,000 דולר למימון הבחירות לרשות העבודה. כשמבקר המדינה נשאל האם הוא יחקור את עבירות השוחד כמו עבירות הבחירות האחרות שהוא חקר, הוא ענה בקול רועד שהוא לא מתכוון לכך. כזכור התורם "הנדיב" חיים סבן זכה "לגמרי במקרה" במכרז מכירת חברת "בזק" שהכינה אותה שרת התקשורת דאז דליה איציק. גם כאן היועץ המשפטי סירב לחקור, והמבקר לא העז לגעת באיש בעל הקשרים הכל כך חזקים, שהצליח לטפס עד לנשיאות.

- על דדי צוקר (מר"צ) שקיבל  6 מיליוני ש"ח לעמותות רדומות: לא נתפחה חקירה.

- על אהוד ברק, שניצח בבחירות ונהיה ראש ממשלת ישראל, במימון עמותות פיקטיביות: נסגר התיק נגדו ע"י בייניש.  למרות הוועדה החדשה, יקח עוד זמן רב להשיב את מערכת המשפט לערכי הציונות, היושר והיהדות. 

    ================================================================================

 "מה באמת רצה נתניהו בנאום בר אילן?"

לא זכור לי בהיסטוריה המתחדשת של עמנו, וגם לא של עם אחר, נאום שזכה לכל כך הרבה לחץ ממדינה זרה.

        השליח ג'ורג' מיטשל (ממוצא לבנוני) ישב 4 שעות עם ראש ממשלת ישראל, רק כדי לתאם איתו את הנאום.  האמריקאים דרשו את טיוטת הנאום (וקבלו אותה!) ודרשו לעשות בו שינויים.

 רק ב"רפובליקות בננות", אמריקאים נהגו עד היום בכזאת גסות וכזאת בוטות. הם הצליחו בדרך זו להנחיל את שנאת ארה"ב למאות מיליוני אזרחים של דרום אמריקה.

הלחץ עשה את שלו. הנאום התנהל ברובו ללא הפתעות. הופיעו אותן שתי המילים שהימין חשש מהן, ושהשמאל, הערבים , הארופאים, וממשל אובמה חיכו להן: "מדינה פלסטינאית". מצד שני הוא התנה את זה במספר תנאים, שברור שאין הצד הערבי מתכוון לעמוד בהם. כך רצה לרצות את כולם. השאלה שכולם שואלים:

        האם הוא סיפק את מה שרצו האמריקאים, אבל מתכוון לרמות אותם?

    האם הוא אמר דברים כדי למצוא חן בעיני המצביעים שלו, ובכל זאת הוא מתכוון לעבוד עליהם?!       אולי שניהם, ומטרת הריקוד הוא פשוט הישרדות פוליטית אישית?

כמו כל עם ישראל, הקשבתי לנאום, וניסיתי להבין מעבר למה שנאמר. שאלתי את עצמי: סה"כ, טוב או רע? כלל אחד קבלתי ממורי ורבי: "כשאתה לא יודע מה לחשוב, טוב או רע על אירוע מסוים, לך תבדוק במה שאומרים רשעי הגויים, ותחשוב הפוך, רוב הסיכויים שתקלע בול".

להפתעתי, האמריקאים כלל לא ביקרו את הנאום אלא אף ברכו אותו. מכאן, שהם יודעים שמה שנאמר הוא בסיס ללחץ חדש על ישראל. מכאן שיש לחשוש מתוצאות הנאום.

דבר שהדאיג אותי לא פחות הוא תגובת השמאל הישראלי לנאום:

מפלגת "קדימה" מברכת על הנאום ורואה בו הזדמנות להיכנס לקואליציה. רבים שם לא רואים סתירה בין עקרונות ביבי לאלו של מפלגתם.

שמעון פרס בירך על הנאום, ראה בו דברים "שחיזקו את ישראל", מכאן יש להבין שיש בו דברים שיחלישו את ישראל כמו כל תהליך אוסלו, שהוא הביא לנו.

אהוד ברק בירך על הנאום, וראה אותו "אמיץ". הוא הוריד ממני את שאר הספקות שנשארו לי.

הערבים כמובן כעסו, אבל אובמה וקלינטון הרגיעו אותם, "זה רק הפרק הראשון בדרמה", מיד ג'ורג' מיטשל הזמין את עצמו לפגישה עם נתניהו בסיבוב שלו באירופה, "כדי להמשיך בישום הנאום".

בארץ הנאום זכה לתמיכה רחבה, וזה הדבר המדאיג מכל, המטרה הסודית של הנאום היתה לדעתי, לחנך את מצביעי הליכוד (שלרובם לא היתה דעה ברורה בנושא), בדרך פדגוגית ועדינה, ציונית וממלכתית, שאין מנוס מלהסכים למדינה פלסטינאית. הדבר עבד ללא ספק, ומשם לדעתי נובעת עיקר שביעות הרצון של הממשל האמריקאי. הוא מבין שהקמת מדינה פלסטינאית תובא להכרעת העם, בדרך בחירות. וכאן הוכשר הקרקע לבחירה הבאה של נתניהו בזמן שהוא יעמוד מול העם עם תוכניתו של "מדינה פלסטינאית מפורזת", ויוכל לזכות (הם סבורים) למעלה מ-65% מהכנסת, הרוב "המוסרי" הדרוש לצעד כה גורלי לעתיד מדינתנו.

נתניהו אינו איש קטן, והוא מחשב את צעדיו קדימה. הוא מבין שרק אנשי הליכוד מהווים עבורו מכשול להקמת מדינה פלסטינאית. הקרב המכריע שלו, יהיה בתוך המפלגה, שם הוא ידרוש "נאמנות כדי לחזק אותו נגד האמריקאים". מי שלא יקנה את דרישת הנאמנות, יהפוך ל"מורד", הוא ינודה מהסיעה. כדי להתכונן לכל אפשרות, מכין נתניהו כניסת אנשי קדימה למפלגתו שיוכלו לשמור על רוב ח"כים התומכים בקו שלו. גם שם מרכז הליכוד יהפוך לזירת הקרב העיקרית עבורו. הפעם, בלי זיופים ובלי תרגילים, יהיה לו קשה, ולזה הוא מתכונן מעכשיו.

תגובות

הוסף תגובה חיפוש

הוסף תגובה
שם:
דואל:	אל תשאיר אותי מעודכןהשאר אותי מעודכן
כותרת:
אנא מלא את קוד האנטי-ספאם שאתה רואה בתמונה.

Powered by !JoomlaComment 3.26

3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved."