| בין זאב ז'בוטנסקי לרב קוק |
|
|
|
יוסי אחימאיר
ח תמוז התשסט 30.06.2009 
"ועידת הצה"ר מברכת – באישיותך רואה סמל נשגב למורשת עמנו". מברק זה, בחתימת זאב ז'בוטינסקי, נשלח מקראקוב שבפולין ב-11 בינואר 1935, שם נתכנסה ועידת הצה"ר. הנמען הוא הרב הראשי לארץ-ישראל, אברהם יצחק הכהן קוק, בירושלים.
נוסח המברק מתפרסם לראשונה בכרך העשירי של איגרות ז'בוטינסקי, שראה אור בימים אלה, כרך שמכיל 348 מאיגרותיו של המנהיג הציוני לאישים ולמוסדות שונים. את המברק שלח יו"ר הצה"ר בשם נשיאות הוועידה, כאות הוקרה לרב הראשי על התפקיד החשוב שמילא בסיכול העלילה נגד שלושת חברי התנועה הרביזיוניסטית, שהואשמו על לא עוול בכפם ברצח חיים ארלוזורוב, והצלתם מחבל התלייה. במאמר שפירסם בעיתון התנועה "הירדן", באוגוסט 1934, עם זיכויו של אברהם סטאבסקי, והנושא את הכותרת "אלה שהצילו", מונה ז'בוטינסקי את הרב קוק יחד עם עו"ד הוראס סמואל והנדבן היהודי מיכאל השכל (הגם שאינו נוקב בשמו), כ"שלושה בני אדם שהיתה להם השפעה מכרעת בזיכוי הנאשמים", קרבנות העלילה של מחנה השמאל. מאמר זה מספר הכותב על ראשית היכרותו (העקיפה אמנם) עם הרב קוק, בימי הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. רב הגדוד, פאלק, הרשים את החיילים כששהה עימם לילה שלם תחת אש התורכים. "למחרת החליטו כולם: לאחר שראינו מאיזה חומר קורץ הרב שלנו, החלטנו פה אחד, שבפלוגה שלנו לא יעשנו בשבת". הרב פאלק היה תלמידו של הרוא"ה והוא שסיפר ללוייטנאנט ז'בוטינסקי על רבו שהתגורר אותו זמן בלונדון."הוא נהג לדבר על הרב קוק לא רק כעל מורה, אלא כעל מורה-דרך קודש" – כתב ז'בוטינסקי ומעיד על עצמו כי למשמע סיפורי רב הגדוד, "אף אתה, שמעולם לא ראית את הרב קוק בעיני הבשר שלך, לא יכולת שלא לחוש כי מאחורי כל אלה ניצבת דמות אנושית נדירה ויקרת ערך, נשמה המרחפת בעולם מיוחד במינו של רעיונות נשגבים ואצילים, בונה את חייה היומיומיים על פי צו נצחי, רואה בכל תופעה זערורית השתקפות של מיסתורין רב-פלאים, צל צילה של השכינה: נשמה הנושמת ופועלת תוך מגע קבוע כלשהו עם כוח על-ארצי, מגע ויחס כשל בן אל אביו – כולו הדרת-קודש, ועם זה יחס של קירבה יתרה". משה בלע, מחבר הספר האנתולוגי "עולמו של ז'בוטינסקי", מציין בפרק על דת ומסורת, כי ז'בוטינסקי לא היה אדם דתי, לא שמר מצוות, אבל לא נהג זלזול ופגיעה באותן מצוות. בכתביו רבים הם הקטעים המביעים יחס אוהד לדת וכמיהה לטשטוש הגבול בין האפיקורסות לבין קדושת הדת ולהעמקת ההרגשה והידע של המסורת. "יש הגיון בחיים, הגיון המצרף את המסורת של ימי קדם לעובדות של היום ולתכניות שהמחר" – כתב ז'בוטינסקי ב-1929. אין ספק שיחסו האוהד לדת ולמסורת היהודיות של מנהיג ציוני לא דתי זה – מקורו בעיקר באישיותו הקורנת והמשפיעה כל-כך של הרב קוק. בשני צמתים מרכזיים בתולדות היישוב הם נפגשו – לפחות בהתכתבות: האחת כאשר ישב ז'בוטינסקי בכלא עכו לאחר שהעז להנהיג את הגנת ירושלים באפריל 1920 ונדון ל-15 שנות מאסר. בעקבות פניית הרב הראשי הפסיקו הוא וחבריו למאסר את שביתת הרעב המחאתית שלהם. "קיבלנו את מכתב מעלת-כבודו אלינו – כותב ז'בוטינסקי - וקראנו בתשומת לב את דבריו היקרים. אמנם, כמעט כשל כוח הסבל, אך בהגיע אלינו בקשת הקהל ובקשת מעלת כבודו – הסכמנו להיענות לבקשה זו. יקבל נא כבוד הרב את תודתנו הרבה על רגשותיו העדינים. מי יתן ותצמח ישועה לעם כולו ולנו בתוכו בעגלא ובזמן קריב". הביוגרף הראשון של ז'בוטינסקי, יוסף שכטמן, מביא את איגרתו של הרב קוק ל"אסירי התקווה" בעכו, שבה כתב בין השאר: "המאורעות האחרונים שנתהוו לטובה במעמדנו המדיני, לא היו יכולים לשמחנו שמחה שלמה, כל זמן שאתם, יקירי גיבורינו, הינכם נתונים במצב של לחץ ועגמת נפש... הידיעה הנוראה שכשל כוח הסבל שלכם, עד שגזרתם עליכם רעבון, דיכא את רוח כולנו. הננו נדכאים, אחינו הקדושים היקרים, מפני הצער והמכאוב שלכם, ובשם כל אחינו בית ישראל, המתפארים בתהילתכם, הנני מבקשכם, אחינו היקרים, שתתמלאו באותה רוח הסבלנות והקדושה של גיבורינו, אדירי האמונה והבטחון אשר מעולם. אל תדכאו את רוחכם הטובה, אשר נתן ד' יוצר רוח האדם בקרבו לכם, ואל תשלחו יד בבריאות גופכם, שנשמה כל כך בריאה ועדינה שוכנת בו. אל תעציבו ותתמוגגו את לב כל אחיכם, כל בית ישראל, ששמכם חרות באותיות של אש-קודש על לוח לבם"... המכתב עשה שאת שלו - ומיד לאחר השיחרור מהכלא, מביע ז'בוטינסקי תודה לרב קוק "על מכתב הברכה אשר בו כיבדנו בשובנו מעכו. באיחוד ובאחווה עבדנו עם הבחורים החרדים בימי ההגנה, יחד איתם שמחנו לשחר התקופה החדשה, וכעת אני בטוח יחד איתם ואת כל הקהל המסורתי נבנה את הארץ". מן המפורסמות היא עמדת הרב האמיצה בפרשת רצח ארלוזורוב והמשפט, עד כי כאמור ז'בוטינסקי ציין אותו, ולא בכדי, בין השלושה שהצילו. רק את עצמו ז'בוטינסקי לא הזכיר – והן הוא היה ראש וראשון למצילים. שניהם, ז'בוטינסקי והרב קוק, הגיעו למסקנה הנחרצת בדבר חפות הנאשמים היהודיים מתוך חקר העובדות ולאו דוקא מתוך אמונה תמימה, בלתי מבוססת.אייזיק רמבה, שכתב מאמר רב חשיבות על "דת ומסורת בחייו ובשנתו של ז'בוטינסקי ("האומה", 9), מציין במאמרו, כי "עמידת הגבורה (בפרשת משפט רצח ארלוזורוב) של הרב קוק, של כהן הדת, חוללה מהפכה בנפשו של ז'בוטינסקי. אם המסורת יכולה להוציא לוחם כזה – הרהר – ודאי יש בה עושר של ערכי מוסר שכדאי להגיע אל מעיינותיהם הטהורים. 'העם והנוער לא ישכחו את קולך שגילה מחדש את גבורת המסורת העברית' – הוא מטלגרף אל הרב, לאחר זיכויו של סטאבסקי". לרב נתן מיליקובסקי, שהיה יד ימינו של הרב הראשי במאבק למען הצדק במשפט, אביו של פרופ' בנציון נתניהו וסבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כתב ז'בוטינסקי כי "שם הרב קוק נהייה בן-לילה לסמל נשגב בלב המונים לא ייספרו... מסור נא את רחשי כבודי לנשיא הרבנים של ארצנו הקדושה – בפעם הראשונה הרגשתי כי עוד יש לה זכות להיקרא 'קדושה'". כרכי איגרות ז'בוטינסקי שיוצאים לאור בזה אחר זה מביאים כמה וכמה מכתבים ששיגר המנהיג הציוני אל הרב הראשי, מכתבים שמשקפים את ההערצה והכבוד שרחש ראש בית"ר לראש הרבנים. לדאבון הלב, הרב הראשי לארץ-ישראל חלה ולא האריך ימים לאחר תום פרשת ארלוזורוב, ובכרך החדש, העשירי, מובאת איגרת 222 (2 בספטמבר 1935), הממוענת אל משפחת הרב קוק, ירושלים: "יחד עם כל בית ישראל מבכים פטירת צדיק הדור, לוחם האמת, הרב הגאון קוק. בבניין המדינה ברוח אמונתו הטהורה ינוחם העם". על החתום – ז. ז'בוטינסקי. (פורסם לראשונה ב"מגד ירחים", גיליון תמוז תשס"ט, מס' 117, בהוצאת "בית הרב" ירושלים)
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
