| לברור חובת אי הציות |
|
|
|
משה פייגלין
ח כסלו התשע 25.11.2009 
בעקבות ניסיוני לעצור את מפולת אוסלו, הועמדתי לדין בגין "המרדה". ביקשתי מן השופטים לקרוא קטע קצר מתוך ספר שהבאתי עמי וכשניתן לי מבוקשי, הוצאתי מתיקי - להפתעתם - את ספר הילדים "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט אקזופרי. - " יאמר נא לי המלך, על מה הוא מולך? - על הכל ענה המלך בפשטות גמורה. - על הכל?! בתנועה קלה הצביע המלך על כוכבו שלו, על כוכבי הלכת האחרים, על כל הכוכבים והמזלות. - על כל אלה? תמה הנסיך הקטן. - כן על כל אלה! השיב המלך. כי הוא היה לא רק מושל בכיפה אלא גם שליט עולמי! - והכוכבים סרים למשמעתך? - בוודאי! – אמר המלך – הם מצייתים לי וממלאים מיד אחר פקודותיי, אינני סובל חוסר משמעת! ….. - הנני רוצה לראות בשקיעת החמה…. אם על המלך טוב, יצווה נא לשמש כי תשקע. - לו ציוויתי על אחד מאלופי לדאות כפרפר מפרח לפרח, לחבר מחזה נוגה, או להפוך לעוף הים, ואילו נמנע אותו אלוף מלמלא את אחר פקודתי, במי משנינו היה האשם – שאל המלך – באלוף או בי? - בך! – השיב הנסיך הקטן בתוקף. - נכון! – קרא המלך – יש לדרוש מכל אדם רק מה שידו מגעת לעשות. רק על יסודות התבונה יכון השלטון. אם תצווה על בני עמך להטיל עצמם הימה – יקומו ויתמרדו. רשאי אנוכי לדרוש משמעת משום שפקודותיי מתקבלות על הדעת." המחשבה לפיה פועלת המדינה בגבולות החוקים – שגויה. הציבור אינו מציית לחוקים אלא לתחום כל שהוא הנמצא במשולש שהחוק הוא צלעו הראשונה, ההיגיון צלעו השנייה, והמוסר צלעו השלישית. הציבור רוצה לשמור על החוק כי באופן בסיסי כולנו מעוניינים בחיים שלווים ומסודרים. לכן, גם כשהשמש זורחת ואין אפילו עב קל בשמיים, אני מדליק את האורות במכונית בימי החורף. זה אולי לא הגיוני, הראות בחורף עשויה לעיתים להיות טובה הרבה יותר מזו שבקיץ, אבל החשיבות של עצם שמירת החוק, גוברת. חוץ מזה אין לי חשק להיענש בגלל עניין קטן שכזה בין אם אני מסכים לו ובין אם לאו. לעומת זאת – אילו היו אומרים לנו לנסוע בחורף ב'רוורס' – או לחבר מחזות נוגים – כלשונו של המלך, היינו מסרבים והאשמה היתה כמובן בשלטונות, לא בנו. כלומר הצייתנות שלנו אינה נובעת מן החוק לבדו אלא בגלל שיש בו מספיק הגיון בכדי שנציית. אבל יש צלע נוספת שסוגרת את המרחב בתוכו אנו פועלים. המוסריות. אם תצווה הממשלה לשלח זקנים וחולים שכבר אינם יכולים להועיל לחברה, אל השממות הקפואות כפי שנוהגים האסקימואים, יהיה בחוק הזה הגיון רב, אבל איש לא יציית לו משום שהוא יהיה בלי מוסרי בעליל. ושוב – האשם במקרה של סרבנות שכזו, לא יהיה במי שעובר אלא במי שפוקד. כיצד נקבעים גבולותיו של המשולש הזה? את הצלע של החוק היבש – קובע השלטון. לשלטון- כל שלטון, יש למעשה כוח בלתי מוגבל לחוקק ולצוות כאוות נפשו. יכולה הממשלה באמצעות הרוב בכנסת, לחוקק חוק שידחה את הבחירות בחמישים שנה – למה היא לא עושה זאת? רק בגלל סיבה אחת, כי היא יודעת שהציבור יתמרמר והיא תאבד את הלגיטימיות שלה. כלומר כמו המלך של אקזופרי – השלטון, כל שלטון, מייצר חוקים ופקודות בגבולות שהוא מניח שהציבור מוכן לסבול, הגיונית ומוסרית. מכיוון שכח רוצה תמיד עוד כוח, משתדל תמיד השלטון לדחוק עוד ועוד את הגבולות הללו. אלא שלמזלנו, את גבול ההיגיון ואת הגבול המוסרי – לא השלטון מסמן אלא אנחנו – האזרחים, בזכות היכולת ולעיתים אף החובה, שלא לציית. כך נוצר תחום הגיוני ומוסרי שבתוכו מתפקדת החברה. בכדי להעצים את כוחו, משתדל השלטון לשכנע אותנו כי חוסר ציות יוביל לקריסת המדינה. אך האמת הפוכה.
פושע קטן פועל בניגוד לחוק. הפשעים הגדולים בתולדות האנושות נוצרו כשהאזרחים התעלמו מחובתם לייצר גבולות הגיוניים ומוסריים לשלטון החוק. החברות שבהם התחולל התהליך הזה – הן אלו שבד"כ קרסו. “Good men must not obey the laws too well.” -- Ralph Waldo Emerson "אדם טוב, אל לו להקפיד יתר על המידה על ציות לחוק" אמרסון – מחשובי הוגי הדעות של ארה"ב ומהמשפיעים שבהם - הבין, את מה שבמחוזות הרודנות אליה התדרדרה ישראל המתנתקת, כבר לא שומעים יותר. מי שציית בגוש קטיף, למרות שידע כי הפקודה אינה הגיונית ואינה מוסרית, הביא את הטילים לבאר שבע, הביא את 'עופרת יצוקה', הביא את גולדסטון, הביא את מסע הדה-לגיטימציה הבין לאומי לעצם קיומה של המדינה, ובקיצור – הצייתן שלנו סיכן את עצם קיומה של המדינה. אם מקהלת שלטון החוק תצליח לכבות את גילויי האחריות האזרחית – ההתדרדרות תימשך וישראל תקרוס. *פורסם ב-nrg
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
