| מצעד האיוולת של הממשלה |
|
|
|
אליקים העצני
יט טבת התשע 05.01.2010 
על קברו הטרי של הרב מאיר אבשלם חי, הי'ד אנו חשים אבל, צער וגם זעם, על השלטון שיצר את התנאים לרצח הזה - מהסרת מחסומים ועד להקפאת ההתיישבות היהודית שנתנה למרצחים הערבים את האור הירוק המסורתי מזה מאה שנה: "אד-דאולה מענא" - הממשלה איתנו! בתרפ"ט היתה זו הממשלה הבריטית ועכשיו, להוותנו, ממשלה יהודית. ויש גם תסכול והרגשת אין-אונים מול טמטום השכל וקהות החושים, "folly " באנגלית - "איוולת" הוא המונח שבחר מתרגם ספרה של הסופרת וההיסטוריונית האמריקנית-יהודית הידועה ברברה טוכמן "מיצעד האיוולת",."The March of Folly" ברברה טוכמן טענה שההיסטוריונים, המחפשים את הסיבות לכל מיני אסונות לאומיים, פוסחים על הגורם העיקרי: איוולת וטמטום. למה נתקבלו החלטות מדיניות שהרסו ערים ומדינות והשמידו עמים? הסתכלו קרוב קרוב ותמצאו את הטיפשות ואת האיוולת. במבוא לספרה היא מביאה את סיפור התפלגות הממלכה המאוחדת של המלך שלמה. כיצד מאס רחבעם בנו בעצת הזקנים, שמע לעצת "הילדים" שגדלו איתו והתגרה בעם הסובל במלים עולבות ומקוממות: "קוטני עבה ממותני אבי, ועתה - אבי העמיד עליכם עול כבד ואני אוסיף על עולכם, אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים." התגובה היתה צפויה: "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאוהליך ישראל!" - ניצחו השנאה והפילוג. הממלכה המאוחדת נחצתה לשתיים, אסון לאומי בלתי הפיך שכולו פרי נמהרות, קלות דעת וטמטום. הפרשה ההיסטורית הזאת מזכירה את "פקודת המבצע" מקפיאת הדם להפעלת צה"ל נגד המתנחלים לצורך אכיפת הקפאת בנייה ביהודה ושומרון עליהם. ניתן לצייר בדמיון את רחבעם בדמותו של אחד כמו אהוד ברק ואת נערי התקשורת כיועציו "הילדים" ולחוש ברהב, בהתנשאות, בשחצנות ובהתגרות בהתגלמותם, עוד "מצעד איוולת" לקראת אסון לאומי. הדוגמה השנייה שברברה טוכמן מביאה בספרה היא נפילת העיר טרויה. עשר שנים עמדו חומות העיר במצור האכזרי של צבאות יוון - 100,000 איש שבאו ב-1,186 אוניות - ולא נפרצו. במחנה היוונים שהיו רחוקים ממולדתם וממשפחותיהם נפל המוראל והם היו קרובים להישבר. ואז עלה אודיסיאוס על הרעיון הגאוני להמר על הטמטום בעיר טרויה, על קלי הדעת ומעוטי השכל, והיוונים קיבלו את עצתו השטנית: להסיר כביכול את המצור, לפרק את המחנה, לעלות על האוניות, אבל - להשאיר ליוונים מתנה בצורת סוס עץ עצום מימדים, שמחמת גודלו א'א להכניסו בשער העיר. היו בוודאי בטרויה מי שהזהירו מפני הכנסת הסוס, אך האיוולת - כרגיל - ניצחה: את החומה הבצורה, ששום אויב לא הצליח לשבור, פרצו הטרויאנים בעצמם, ובלבד להכניס את סוס הענק פנימה. אח"כ העמידו אותו במרכז העיר והלכו להם להשתכר ולחגוג את ניצחונם. אלא שהסוס היה חלול והתחבאו בתוכו מיטב הלוחמים, וגם חיל יוון לא עזב אלא חיכה בקרבת מקום, ובדמי הליל הגיחו הלוחמים מבטן הסוס וטבחו בתושבים הנדהמים. מבחוץ, מבעד לפרצה שפרצו הטרויאנים בעצמם, זרם פנימה צבא יוון. העיר נכבשה, נבזזה, הוצתה ותושביה נטבחו. טרויה לא היתה עוד, היא נפלה קורבן לאיוולת. הרב מאיר חי שנרצח בשומרון נפל גם הוא קורבן לאיוולת, איוולתן של ממשלות ישראל לדורותיהן - ויעידו על כך רוצחיו, השלושה שצה"ל חיסל והאחד שהרשות של רמאללה נתנה לו מקלט. מי הם הרוצחים? התקשורת דיווחה ביובש שהיו אלה מפקדי-צמרת בתנזים" וב"גדודי חללי אל-אקצה", שני ארגוני טרור השייכים לפת"ח, ואיש לא טרח להסביר לציבור, איך ייתכן שארגון טרור רצחני הוא חלק בלתי נפרד מן הפת"ח, גוף שישראל תומכת בו בחומר וברוח ומתייחסת אליו כאלו היה בעל ברית? ומי הוא ראש הפת"ח? אבו מאזן. אותו האדם המכהן גם כראש אש"ף,"הארגון לשחרור פלסטין" שהפת"ח הוא המרכיב העיקרי בו והוא חתום על כל ההסכמים עם ישראל. ואש"ף-פת"ח שולטים ברשות הפלסטינית, שאבו מאזן הוא "נשיאה". אדם שבא מן המארס היה שואל: אם הארגונים האלה מחזיקים בו-זמנית גם בארגוני טרור, אז מה הוא ראשם של כל הארגונים האלה כולם - מדינאי נורמטיבי או ראש כנופיית מחבלים? צבא ההגנה לישראל, המגן על חיי אבו-מאזן מפני מתנקשים מן החמאס, ומדינת ישראל התומכת בו בכל דרך, איך הם יכולים להפריד בין שני הכובעים שלו - כובע השלום של אוסלו וכובע הטרור של התנזים וגדודי אל-אקצה? אין תשובה אינטליגנטית על השאלה הזאת, לבד מהפנייה אל "מצעד האיוולת". * * * מישראל דורשים לכבד את קדושתם של אזורי A, B, C הנתונים לשלטון כמו-ריבוני של הרשות הפלסטינית, ומדוע? מפני שכך התחייבה בהסכם-הביניים של אוסלו. והנה, באותו ההסכם התחייב אש'ף להסגיר לישראל פלסטינים שביצעו עבירות פליליות נגד ישראלים ביש'ע. דוגמה קלאסית: הרוצח הרביעי של הרב מאיר חי. מדוע אפוא ממשלת ישראל אינה דורשת את הסגרתו? משום שעוד בימי אוסלו העליזים אש'ף הכריז שלעולם לא יסגיר פלסטיני ליהודים. וממשלת היהודים, כדרכם של יהודים 2000 שנה, הסכימה בשתיקה למחיקת הוראה עיקרית בהסכם מחייב, שהיתה אמורה להיות אבן בוחן לכנות כוונותיהם של הערבים. אנחנו, מצידנו, המשכנו לראות את עצמנו מחויבים לכל תג ממאיר בהסכם אוסלו הארור. ממשלות ישראל שנהגו ונוהגות כך, מזכירות את פורצי החומה ומכניסי הסוס לתוך העיר טרויה. ואכן, פייסל חוסייני, אהוב נפשו של מחנה השלום, התבטא במפורש בסוף ימיו: הסכם אוסלו הוא הסוס הטרויאני שלנו! גרוע מכך: לא די שהרשות הפלסטינית, אש"ף ופת"ח מפירים את הסעיף המחייב אותם להסגיר אלינו את הרוצח הרביעי ואנחנו אפילו איננו דורשים זאת - הרשות הפלסטינית אפילו נותנת לו מחסה ומגינה עליו מפנינו, וזאת בשיא הצביעות: כביכול האיש "עצור" ולכאורה אפילו חזר בתשובה - לא זרועות החוק (הבלתי קיימות) של הרשות הפלסטינית תפסו אותו, אלא הוא, הצדיק, הסגיר את עצמו מרצון! אלא, שהכל יודעים את כללי המשחק והכל משתתפים בו, ובראש וראשונה הטמבל והאוויל שהבדיחה האכזרית הזאת היא על חשבונו - אנחנו, ישראל ועמה: המעצר אינו מעצר כי אם מפלט ומקלט, כדי שיד ישראל לא תשיגנו. גם ההמשך ידוע. כפי שנכנס, כך ייצא הפושע מבעד "לדלת המסתובבת" ואנחנו נקרא בעיתונים שהוא "ברח". ויש המשך לבדיחה המרה. רוצח, שהרשות הפלסטינית נתנה לו לברוח, נשאר לפחות בחזקת "מבוקש", שכל רגע עלול להיתפס או להיהרג ע"י צה"ל. באו אווילים והמציאו פטנט חדש: חנינה למבוקשים, מכבסה לפשעים. כך היה המחבל ענאן סובוח, אחד מרוצחי הרב חי, מבוקש עד שישראל חננה אותו תמורת התחייבות להימנע מטרור. קלות הדעת המופקרת הזאת עלתה לרב בחייו. * ָ ָ * אבו מאזן מכריז השכם והערב שהוא קיים במלואה את ההתחייבות הפלסטינית להילחם בטרור וישראל מחרישה, למרות שהיא יודעת שההתפארות הזאת היא שקרית. הפת'ח, שאבו מאזן עומד בראשו, הוא בעצמו ארגון טרור ומלחמתו בחמאס אינה יותר ממלחמת כנופיה אחת בכנופיה אחרת, הבנויה בדיוק כמוהו: תנועה כביכול "פוליטית" בשם חמאס, ולה זרוע צבאית, כלומר טרוריסטית, בשם גדודי "עז-א-דין אל קסאם", במקביל ל"גדודי קדושי אל אקצה" של הפת"ח. אכן, הפת"ח והחמאס נלחמים זה בזה, אך לקרוא לכך "מלחמה בטרור" אינו רק "טובל ושרץ בידו", כ'א - שרץ טובל! שלטונות ישראל יודעים את האמת הזאת לפרטי פרטיה. אם כן, מדוע הם נותנים יד לשקר ומרמים בכך גם את עצמם? במצעד האיוולת אין שואלים שאלות כאלה.
* * *. מיד אחרי רצח הרב בשומרון קיבל עליו אחריות ארגון טרור השייך לפת'ח, כלומר לאבו מאזן, ובכך נתגלו הרשות הפלסטינית והפת"ח במערומיהם. בחברה נורמאלית היו מצפים שאבו מאזן יתנצל, שלא יהיה לו נעים, שינסה להסביר, שיבטיח להשתדל יותר בעתיד - אך לא, את פיו הוא פתח רק לאחר ששלושה מן הרוצחים חוסלו ע"י צה"ל. ומה אמר? "זה פשע של הכיבוש המוכיח שישראל לא רוצה בשלום". הבנתם? הענשת הרוצחים, לא מעשה הרצח היא הסימן לאי רצון בשלום!...ואם לא די בכך, ראש הארגון שביצע את הפשע קורא לקורבן: פושע! לא שמענו כל תגובה ישראלית על דבריו החצופים של אבו-מאזן, שהוא בסך הכל חדל אישים שאפילו על המוקטעה ברמאללה שולט בקושי. אנחנו מוחלים על כבודנו כפי שאנו מפקירים את האינטרסים שלנו. בעקבות הרצח אבו מאזן עשה עוד משהו. הוא דרש מן האמריקנים לקרוא אותנו לסדר והללו נענו לו ותבעו מאיתנו הסבר, מדוע הרגנו את הרוצחים. בתגובה, התייצב מספר 2 של נתניהו, עוזי ארד, וכמעט התנצל: ניסינו בטוב, הם לא נענו ואיזו ברירה היתה לנו? הופעה, המזכירה התרפסות גלותית בפני הפריץ.רוב העם הצביע בבחירות האחרונות למפלגות שהציגו את עצמן כ"ימניות". הם ביקשו לזקוף מעט את קומתנו, לשקם את הביטחון העצמי ואת הרגשת הכבוד. ומה קיבלו? שלטון אווילי, אסקופה נדרסת של האמריקנים וסמרטוט רצפה לפלסטינים, הצועד במצעד איוולת שהוביל עמים אחרים לאבדון. המצעד הזה כבר תבע מאיתנו למעלה מאלף וחמש מאות קורבנות אדם, לבד מאלפי פצועים. הרב חי ז"ל הוא הקורבן האחרון, ואם לא נשים לטירוף הזה קץ, מי יודע מי מאיתנו עלול להיות הבא בתור.
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
