| היהודי החדש ישן |
|
|
|
משה פייגלין
ב שבט התשע 17.01.2010 
ה"שייגעץ" סימן עיגול על
האדמה, העמיד את היהודי במרכזו והודיע לו חגיגית: "אם תצא מהעיגול - פה תהיה
קבורתך!" אח"כ שדד הגוי בניחותא את אשת היהודי ופנה לעיסוקיו. כשחלפה הסכנה שאלה האישה את בעלה: "כיצד זה לא באת לעזרתי, אין לך טיפת כבוד?" "את לא ראית"- כעס היהודי - "אבל בזמן שה"שייגעץ" שדד אותך - הוצאתי רגל אחת מן המעגל." אין צורך להסביר מה הזכיר לי את הבדיחה הזו. מישהו במשרד החוץ העז להוציא רגל מהמעגל. אלא שבמציאות שלנו הבדיחה נמשכת. ה"שייגעץ" - אחר ששדד את היהודי - דווקא שם לב לכך ודרש מהיהודי לחזור למעגל ולהתנצל. נכון לרגע זה מתגאה היהודי בפני אישתו על כך שלא התנצל על פי הנוסח שדרש ה"שייעגץ". המשך יבוא - ונדמה לי שכול הצופים הקבועים בבדיחה המכונה יחסי החוץ של מדינת ישראל יודעים בדיוק כיצד ההמשך הזה יראה. (המאמר נכתב ביום רביעי בצהריים - עד הערב התנצל היהודי בשנית, על פי הנוסח שהכתיב ה"שייגעץ"). הסיפור הטורקי, שהוא המשך לסיפור האנגלי והשוודי וכמובן המצרי - ובעצם הסיפור המביך שלנו מול כל מדינות העולם, הסיפור הזה הוא למעשה סיפורה העצוב של הציונות. כל כך רצינו להיות עם נורמאלי. "ביום בו תקום מדינת היהודים תיעלם האנטישמיות", הסביר הרצל. נו - לפחות חציו הראשון של החלום - התגשם... אבל הרצון להגשים את חציו השני, מפעפע עמוק בבטננו ולא נותן לנו מנוחה. הרצון להיות נורמאליים, להתקבל אצל משפחת העמים, להפסיק לשאת את גיבנת הגלות, את מטען הייעוד היהודי שלנו - הרצון הזה הוא למעשה האתוס המכונן הפנימי והעמוק ביותר של מדינת ישראל. והוא סוד חולשתה הגדולה ונקודת התורפה שכבר מזמן גלויה לכל. זהו המעגל שממנו איננו מסוגלים לצאת. אין בכל העולם מנהיג עלוב יותר מאבו מאזן. בובת סמרטוטים - דחליל קש שהוצב ברמאללה על ידי ישראל ומוחזק שם אך ורק מכוחו של צה"ל. אבל הדחליל הזה מעמיד את נתניהו במעגל ומתנה תנאים לעצם נכונותו לדבר עמו. ונתניהו - הוא נותן ל"בריון" הזה, לשדוד מאיתנו את הזכות לבנות בארצנו, מבטיח לו נסיגה טוטאלית מראש ואח"כ מתגאה בפני מי שאמור היה להגן עליה - כלומר בפנינו - בכך שאינו מסכים לתנאים מוקדמים. נראה שכבר עדיף היה לו היהודי ההוא מהבדיחה, היה עומד בראשות הממשלה. שם מדובר היה לפחות בבריון אמיתי. מניין שואב אבו מאזן את כוחו? מניין שואבים הבדואים וערביי ישראל את כוחם, למה המרגל עזמי בשארה שוחרר לירדן וממשיך לקבל פנסיה ישראלית? כיצד הפכה ישראל ממעצמה אזורית לאסקופה הנדרסת על ידי כל העולם? אנו חיים בשלב סגירת המעגל. קודם היה היהודי ההוא מהבדיחה. אחר כך קמו הציונים הגאים וייצרו יהודי חדש שיודע להשיב מלחמה שערה. "אתה יכול לקרוא לי יהודי אם אתה רוצה" - מסביר יודקה החלוץ בסיפורו של הזז - "אבל אני כבר לא יהודי - אני ציוני". והיהודי החדש שלנו מקים מדינה שהיא לא יהודית - היא ציונית. יחד עם כל מארת הגלות ונמיכות הקומה שראוי היה להשיל, משילה מעליה המדינה החדשה גם את הייעוד היהודי ומתנתקת משרשרת המסורת העברית - מן האבות, מאתוס יציאת מצריים, ממלכנו דוד, מבית המקדש, מן הגלויות, מן האפוס התנכ"י והתלמודי - מהכל. הערכים שהתיימרה הציונות להעמיד במקום היהדות - התנדפו במהירות, נשארו רק האח הגדול, בובליל ונשיא אחד ששונא היסטוריה. הדבר היחיד שבאמת נשאר מן הציונות הוא אותה השאיפה שלעולם אינה דועכת - להיות כמו כולם - להתקבל, להפסיק להיות שונים. וזה אומר שאנו ממש לא יכולים להרשות לעצמנו שהטורקים יחזירו את השגריר - כי זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה של היהודי הנבדל שממנה ברחנו. ואנחנו ממש לא יכולים לעצור את בשארה, כי במשפט המתוקשר יתברר שהערבי שלנו לא באמת יכול להיות ישראלי - יתברר שאין דבר כזה ערבי ישראלי, שישראל יכולה להיות רק מדינה יהודית ושיודקה נכשל! עכשיו נסגר המעגל. כשגויי כל העולם מבפנים ומבחוץ הבינו שאנו זקוקים להם להגשמת פנטזיית היהודי החדש שלנו, באותו רגע הפכנו לסמרטוטים. הסמרטוטים הכי חזקים בעולם - סמרטוטים עם נשק גרעיני וטכנולוגיות מתקדמות - סמרטוטים שנראים ומתנהגים כמו גויים לתפארת . אמריקאים מושלמים ונוצצים כמו ביבי, רוסים בריונים וגאים כמו איווט - ויש בסיפור גם את סגן שר החוץ שניתק עצמו בפועל מעמו ונישא לנוצריה אוונג'ליסטית (תופעה מוכרת בסגל הדיפלומטי). הדיאלקטיקה הציונית הפכה אותנו כביכול לגויים לתפארת. נסגר המעגל - כל העולם מביט עלינו ורואה את היהודי הגלותי מהבדיחה. היהודי החדש הוא בעצם יהודי חדש ישן. בהבדל אחד, לא רק את כבודו, אלא גם את תרבותו העתיקה הוא איבד לדעת.
*פורסם במקור ראשון
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
