כדי
להבטיח את זכותנו על הארץ עלינו להתמודד נגד אויבים רבים מבית ומחוץ אשר אינם
מכירים בהבטחה האלוקית. בנוסף לארגונים בינלאומיים, כמו האו"ם והאיחוד
האירופאי, המהווים כוח לחץ בעל השפעה משמעותית על מעמד זכויות עם ישראל בארץ ישראל,
קיימת בעיה קשה גדולה לא פחות - ואולי אף יותר - מצד השלטון המקומי של מדינת ישראל,
אשר בשום הזדמנות מאז הקמת המדינה לא ביסס את זכותם של בני העם היהודי על הארץ
באופן ריבוני שיהיה מוסכם גם בעולם.
בהתאם
לטרמינולוגיה השלטת בפוליטיקה של זמננו מוקע מעמדו של העם היהודי בארץ ישראל על
ידי הגורמים המתקיפים אותו מעל בימת המוסדות הבינלאומיים, על יסוד של האשמה כפולה,
המופנית נגדו מצד אויביו: כיבוש לא צודק בעל אופי קולוניאליסטי מחד ודיכוי ופגיעה
בזכויות האדם של יושבי הארץ הערביים מאידך. למרבה האבסורד נמצאים בראש מחנה המאשימים
אנשי השמאל, אשר אחראים, מאז קום המדינה, לפגיעה בגדולה ביותר בזכויות האדם של כלל
אזרחי ישראל. במפגיע מעלים השמאל עין מכל פגיעה, הרס או גירוש הנעשים נגד המתישבים
היהודיים בישראל אך מקפיד למחות נגד כל פגיעה-לכאורה בזכויות הקנין של הערבים ארץ
ישראל.
אך
בניגוד להאשמות נגדם אין בני העם היהודי בישראל אשמים באף אחת מן ההאשמות שלעיל,
שכן אין השטחים המוחזקים היום בידי מדינת ישראל, שבה הם מתגוררים, שייכים לאיש.
למעשה, מבחינת המשפט הבינלאומי הגיעו השטחים שהיו בידי מדינות ערב לידי שליטת מדינת
ישראל (ואזרחיה) בצדק, כתוצאה של פעולות הגנה עצמית מפני הערבים, שבוצעו בידי
מדינת ישראל כדי להגן על אזרחיה, ולאחר שנלקחו מידי מדינות ערב שהשתלטו עליהן
באופן אלים, חסר יסוד מבחינה חוקית ובניגוד להסכמים בינלאומיים שנערכו לפני קום
מדינת ישראל.
ובאשר
למתיישבים היהודיים שמתגוררים ברחבי ארץ ישראל, הם ביססו את ישיבתם בה על זכויות
קנין שאותן רכשו ביושר, החל מתקופת העליות הראשונות ועד ימינו. בכל אלה קנו
היהודים יושבי ארץ ישראל זכויות ישיבה התואמות גם את החוקים הבינלאומיים. מאידך,
מחזיקים רבים מן התושבים הערביים המתגוררים בשטחי ארץ ישראל בשטחים שאותם הפקיעו
מידי תושבים יהודים שקדמו להם, לאחר שאלה גורשו באלימות, כמו, למשל, בחברון,
בירושלים וברצועת עזה.
ובאשר
לריבונות הלאומית של העם היהודי על ארץ ישראל, הרי שמנקודת מבט בינלאומית ניתן
לבסס את היותו של העם היהודי בעליה האותנטיים של ארץ ישראל בשורה ארוכה של ממצאים
ארכיאולוגיים מתועדים, הנושאים סמלים יהודיים, אשר נמצאו בכל שטחי הארץ. בימינו,
שבהם תובעות - ומשיגות - ארצות כמו מצרים זכויות בעלות על פריטים ארכיאולוגיים בני
אלפי שנים שהועברו משטחה לאוספים מוזיאוניים במערב, יש לפחות באותה מידה גם לעם
ישראל זכויות הסטוריות דומות על אתרים ארכיאולוגיים שבהם מבנים המעידים על נוכחות
יהודית בזמנים עתיקים.
מול הצדק של האדנות היהודית בארץ ישראל מוצג הזיוף של "הלאום הפלסטיני", שהוא בעל זכויות למדינה כביכול. אבל לאום זה אינו קיים. אין לו שפה משלו, תרבות משלו או היסטוריה משלו השונה מדובר ערבית אחר. אפילו כאשר מדינת ישראל נסוגה מעזה כדי לאפשר לפלסטינים "שלטון עצמי" מוקמת אמירות אסלאמית שאינה שונה מסומליה או סודן ועוד פרדוכס - מנהיג "העם הפלסטיני" אבו מאזן, נותר בשלטון בזכות ה"כיבוש" לתשומת לבה של עדנה קנטי , אשר נלחמת בחירוף נפש למען אלו הרואים בהוריה "קופים וחזירים"
אמת המידה לפיה אתה שופט צדק היא הקבוצה (עם) ולא בני אדם כפרטים.
לכן כשאתה רושם "זכות העם", אתה בעצם משבש את המילה "זכות", ובכך תומך בפגיעה באדם הפרטי, שאת זכויותיו ניתן להקריב "לטובת הקבוצה".
אמת המידה לפיה אתה שופט צדק היא הקבוצה (עם) ולא בני אדם כפרטים.
לכן כשאתה רושם "זכות העם", אתה בעצם משבש את המילה "זכות", ובכך תומך בפגיעה באדם הפרטי, שאת זכויותיו ניתן להקריב "לטובת הקבוצה".
