*

 מצוות רבות מצריכות חפץ בשביל לקיימם. דוגמא לדבר, ציצית, תפילין, מצה, שופר, מזוזה ולולב. בכל מצוות הללו, הגם שללא החפץ אי אפשר לקיים את המצוה, בכ"ז לא מצינו שתהיה מצווה מיוחדת מן התורה להכין את החפץ.

כמובן שפשוט הדבר, שחובה על האדם לדאוג שיהיה לו שופר, ולמצא מי שיכתוב לו תפילין. אך חובה זו הינה אמצעי לקיום מצוות תפילין ולולב, אך עצם הכנת התפילין וקנית הלולב אינן בכלל תרי"ג מצוות.

אפילו מצות סוכה, שנאמר בה "תעשה ולא מן העשוי", עדיין בכלל תרי"ג המצוות לא מצינו מצוה לבנות סוכה. אלא הכוונה, שאותה סוכה שבה יקיימו את מצוות הישיבה בה, חלק מתנאי הכשרתה היא שהיא תעשה ע"י אדם, ולא תהיה עשויה מעצמה.

שונה הדבר בהקמת המשכן ובניין המקדש לדורות. אע"פ שגם אילו לא היתה מצווה מיוחד על בניין המקדש, היתה חובה לבנותו לצורך קיום העבודה, שהרי, אי אפשר לקיים את מצוות הדלקת המנורה בלא שתהיה מנורה, ואי אפשר להקריב קרבנות בלא שיהיה מזבח, וכן הכהן הגדול אינו יכול לערוך את עבודת יום הכיפורים בלא שיהיה מקדש שבו יש קודש הקודשים, מ"מ ישנה מצוה מיוחדת מבין תרי"ג מצוות לבנות את המקדש.

וזאת למודעי, שגם אם יעלה על דעתנו לומר, שבזמן מן הזמנים אין מצווה לבנות את המקדש, מ"מ לא נפטרנו מלבנותו. דאמנם אותה מצוה מיוחדת מן התרי"ג אולי איננה, אך מ"מ מכיון שמצוות הקורבנות לא בטלה, הרי שחובה שיהיה מזבח. ומאחר ומצוות לחם הפנים לא בטלה, חובה שיהיה שלחן. ולכן, גם אם נמצא זמן שאין מצוה עצמית לבנות את המקדש,  מ"מ תהיה חובה לבנותם כהכשר מצוה לקיום העבודה, ככל חפצי המצוה האחרים שהזכרנו בריש דברינו, שאמנם אין מצוה לעשותם, אך יש חובה לדאוג לקיומם.

בכל חפצי המצוה, שאין ציווי עצמי לעשותם, איש לא מעלה על דעתו שיפלו לו תפילין מן השמיים, או נמנע ממצות ארבעת המינים עד אשר יזמן לו ה' לולב ואתרוג בדרך נס. הכל מבינים, כי כדי לקיים מצוות ציצית,  צריך לקנות חוטים ולקשור אותם בכנפי הבגד. ואילו במצוה שבה החיוב לקיומה לא נובע רק מהכרחיותה לקיום עבודת המקדש, אלא יש בה מצוה עצמית, דוקא בה נתלים לומר שמצוה זו לא אנחנו- המצווים עליה- נקיים אותה, אלא ה' יפסיד אותנו מקיום מצוה זו ע"י שהוא יעשה אותה במקומנו.

יודע אני שהמקור לכך שבית המקדש ירד מן השמיים כבר כתבוהו הראשונים (רש"י ותוס' בסוכה מא ובר"ה ל). אך פשיטא לי שאין הכוונה שודאי הוא ירד מן השמיים, עד כדי שאנו נפטר מכל עבודת המקדש עד שיבנה מעצמו. אלא הכוונה שאפשר שביהמ"ק ירד מן השמיים. כלומר, אם לא נקיים אנו את מצוותנו, אפשר שהקב"ה יעשנה במקומנו. אך המצוה לבנות מעולם לא זזה ממקוה.

ראיה לדבר, שרש"י עצמו, כתב בכתובות דף ה., שביהמ"ק הינו מעשה ידיהם של צדיקים.

*

חידה:

באילו פרשיות בתורה, ובאיזה עניין מופיע הכי הרבה פעמים הציווי לעשות?

תשובה:

בפרשיות הקמת המשכן. דומה שאין בהם מילה יותר מרכזית מאשר "ועשית".

נתבונן במספר דוגמאות מהמשכן, מכליו ומבגדי הכהונה:

"ואת המשכן תעשה עשר יריעות... ועשית לולאות תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת, וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. חמישים לולאות תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה... השנית... ועשית חמישים קרסי זהב...ועשית יריעות עיזים לאוהל על המשכן.... ועשית חמישים לולאות... ועשית קרסי נחושת חמישים, ועשית מכסה לאוהל עורות אלים מאודמים, ומכסה עורות תחשים מלמעלה."

"ועשית שלחן עצי שיטים... וציפית אותו זהב טהור, ועשית לו זר זהב סביב. ועשית לו מסגרת טפח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב. ועשית לו ארבע טבעות זהב, ונתת את הטבעות על ארבע הפיאות אשר לארבע רגליו... ועשית את הבדים עצי שיטים, וציפית אותם זהב... ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן, זהב טהור תעשה אותם."

"ועשית חושן משפט מעשה חושב, כמעשה אפוד תעשנו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אותו... ומלאת בו מילואת אבן... ועשית על החושן שרשות גבלות מעשה עבות זהב טהור. ועשית על החושת שתי טבעות זהב, ונתת את שתי הטבעות על שתי קצות החושן... ועשית שתי טבעות זהב..."

אכן לא בכדי, ביחס לדבר שכלפיו יש מערערים אולי הוא ירד מן השמיים, הדגישה התורה את המילה "ועשית".

הזכרנו שבפרשות תרומה ותצווה, המוטיב המרכזי הוא "ועשית", הרי שכנגדו בפרשות ויקהל פיקודי המילה המרכזית היא "ויעש".

"ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים... ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ, ויעש לו זר זהב סביב. ויצוק לו ארבע טבעות זהב... ויעש בדי עצי שיטים, ויצף אותם זהב. ויבא את הבדים בטבעות לשאת את הארון בהם. ויעש כפורת זהב טהור... ויעש שני כרובים זהב, מקשה עשה אותם משני קצות הכפורת. כרוב אחד מקצה מזה, וכרוב אחד מקצה מזה, עשה את הכרובים משני קצותיו.

חוזרת התורה באריכות גדולה על כל פרטי העשייה ללמדנו, ששום דבר לא נעשה מעצמו. לא עיקר המשכן והכלים, ואף לא פרטי העשייה השונים. את הכל היה צריך לעשות.