| חובת הבחירה |
|
|
|
משה פייגלין
ט אדר התשע 23.02.2010 
לפני שבועיים פרסמתי כאן שיר סטירי למפלגות הדתיות/ימניות. מניתי שם עשרות מפלגות שהקים הימין מאז ימית. זה היה מאמר טוב. אנשים צחקו ואגב כך קלטו את חוסר התוחלת בשיטה הזו. הכל היה בסדר – אלא שכשהזכרתי את מפלגת 'מורשה' הזכרתי באותה משיכת קולמוס עוקצנית - גם את שמו של הרב דרוקמן שהקים אותה. איש לא העיר לי על כך – אבל זכיתי להכיר את הרב, אני יודע מניסיוני האישי שמדובר בצדיק של ממש, וכליותי מייסרות אותי מאז ועד עכשיו. אז זהו – אני מבקש סליחה ומחילה מעומק הלב. יכולתי לכתוב את הדברים אחרת. איכשהו יצא – שבקשת הסליחה הזו באה בדיוק בזמן. משום שכל הנושא של יחסי הגומלין של הציבור הדתי לאומי עם רבניו, הגיע השבוע למשבר בלתי רגיל. אחרי רעידת האדמה שהפילה על ראשה של הציונות הדתית את גגות גוש קטיף, מגיעים גלי הצונמי של אבדן האמון ברבנים. זה צונאמי טוב, כי הוא שוטף הכל ונותן אפשרות לברור והתחלה חדשה. אבל הוא גם מסוכן מאוד – אנשים – בעיקר נוער - עלולים "לשפוך את האמבטיה עם התינוק" – להגיע למסקנה שלעזאזל עם כל הרבנים – מי בכלל צריך אותם... קל להם – לחרדים. שם למדינה אין משמעות, יש היררכיה פנימית ברורה – לא צריך לחשוב לבד - הכל ברור. קל להם – ל"חילוניים". שם לתורה אין משמעות – יש משטרה ופרקליטות – לא צריך לחשוב לבד - הכל ברור. אבל לציונות הדתית שניסתה לחבר בין העולמות- נופלים כל הגגות על הראש ועכשיו בא הצונאמי הזה ושוטף את מה שנותר. אישית יצר לי הגירוש מגוש קטיף, בלאגן לא קטן ביחס לרבנים. חלקם, אני מעריך ומכבד מאוד – וגם מסכים עם דעותיהם. חלקם, מעריך ומכבד מאוד – ולא מסכים עם דעותיהם. חלקם, מסכים עם דעותיהם ולא כל כך מעריך. חלקם, לא מסכים ולא מעריך. ויש עוד כמה מקרים שנופלים בין הכיסאות. יש רבנים שאני מאוד מעריך במקום אחד ומאוד לא מעריך במקום אחר. וזה כבר נהיה מסובך נורא – כי יש רבנים שאני חולק עליהם נמרצות בנושא הזה של גילויי מצפוניות מול פקודות מרושעות, אבל על אף שאני רואה בעמדותיהם עמדות העומדות בסתירה לעקרונות מוסריים – אני לא יכול שלא להמשיך לכבדם כבוד רב. כי אני חש שדעתם נובעת מאהבה אמיתית וגדולה – הם פשוט לא מסוגלים לייסר את הילד הזה – את מדינת ישראל. כמו דוד ואבשלום. ויש רבנים שאומרים בדיוק את אותו הדבר- כלומר שאסור לסרב- וכלפיהם אינני יכול לחוש כבוד משום שאני לומד מהתבטאויותיהם ומרגיש בהתנהגותם שזה בא אצלם ממקום אחר. חוסר ביטחון בשייכותם הבסיסית לקולקטיב הישראלי, רצון לשאת חן ולהבטיח שימשיכו לזמן אותי לתוכניות אקטואליה, חשש לתקציבי הארגון שבראשו אני עומד – וכדומה. בעצם – מי שהיתה לו סבלנות לקרוא עד כאן- יכול לשאול את עצמו, מה הוא מבלבל במוח – אדם שנושא בתואר רב צריך לכבד – נקודה. אתה לא מכבד את האיש, אתה מכבד את התורה שהוא נושא. אפשר לחלוק עליו אבל צריך לכבד. אבל זה פשוט לא נכון. מתן כבוד לאדם לא מוסרי, הוא חנופה, הוא עצמו אינו מוסרי והוא מהווה מתן רשות למשחית. חמור מכך – זו פגיעה בתורה. התורה אינה ידע טכני – היא לא מתמטיקה. אפשר ללמוד מתמטיקה מאדם בלתי מוסרי. אי אפשר ללמוד תורה מאדם כזה. החולי המרכזי שאני מקווה שגל הצונאמי הנוכחי ישטוף, הוא הפקדת חופש הבחירה ביד אחרים. הבחירה החופשית בין טוב לרע – אינה פריבילגיה שנתן לנו הבורא. אין לנו חופש בחירה, יש לנו חובת בחירה! החרדים מפקידים את הבחירה הזו בידי רבנים. הציבור שאינו שומר מצוות התרגל להפקיד את חופש הבחירה הזו בידי מערכות המשפט והתקשורת. אני מאמין שבבית דין של מעלה – מי שיחריב את ביתו של רועי קליין הי"ד – לא יוכל להסתתר מאחורי פסקי דין של רבנים כמו גם לא מאחורי פקודותיה של בייניש. הציבור הדתי לאומי, הוא הראשון שנאלץ להיפרד מן ההרגל הזה של הפקדת זכות הבחירה בידי אחרים ובכך הוא מהווה חיל חלוץ במהפכת החירות הישראלית. אינני שם עצמי שופט במקרה האחרון – אבל שימו לב כיצד מגיב הרב לטענות. במקום להגיב עניינית הוא מקיף עצמו בחסידים. והאמת היא שזה מאוד חכם מצידו. די לו, שהאנשים שהפקידו בידיו את חובת הבחירה בין טוב לרע, ישאירו את הפיקדון הזה בידיו. אחרי שראיתי את השיעור במגדל – הבנתי שהרב אלון ניצח. גם הרב וגם השופט הכי מכובד – הם יועצים ולא יותר. צריך לכבד אותם במקום שצריך. אבל האחריות היא תמיד של האדם. אחרת א-לוהים היה מסתפק בבהמות או במלאכים. אם מישהו התיר לך לגרש אלמנה מביתה, או להוריד את המכנסיים – וביצעת, זו הבעיה שלך! *פורסם במקור ראשון
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
