| ההצגה הגדולה |
|
|
|
משה פייגלין
יט אב התשסח 20.08.2008 
בשקיקה רבה עטו אמצעי התקשורת הכתומים/דתיים על וידויה של החיילת המגרשת. ייסורי המצפון, חיבוטי הנפש ובקשת המחילה זכו לסיקור עיתונאי ורדיופוני – שמן הסתם רוב קוראי הטור הזה נחשפו אליו. דא עקה ובדיקה מקצועית יותר הראתה תוצאות הפוכות. סיפורה של החיילת הוא אמנם סיפור טוב, ולוואי וכל החיילים המגרשים היו מבינים את עומק חטאם ומבקשים דרכי תשובה, אבל מה לעשות והם כלל לא מבינים. על פי סקר שנערך בקרב מדגם סטטיסטי של יותר מחיילת בודדה אחת. רובם המוחלט של המגרשים – ישנים היטב בלילה. שנת ישרים של ממש. הסיוטים שהובטחו להם בזעקות השבר הכתומות, ממאנים להופיע ולטרוד את מנוחתם. לא נעים – אבל נכון לעכשיו – סיפור החיילת הוא עדיין יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. האם הסיבה לכך היא שחיילי צה"ל הם אנשים ללא רגשות? האם לבם לב אבן? אמנם שטיפת המוח – זו שכונתה בלשון האורווליינית "הכנה מנטאלית" - עשתה את שלה. תוך כדי הגירוש ליבם אכן התאבן. אבל מניסיוני האישי אני יכול להעיד שעיני המגרשים לא היו רעות. ומאז הרי חלפו שלוש שנים, כיצד זה סיפור החיילת אינו מקיף, כפי שציפינו, את רבבות החיילים שגויסו לביצוע הפשע. בראיון לרדיו כל חי, הסבירה החיילת כי מה שנחרת בזכרונה הוא ילד שסרב לצאת מביתו בכפר דרום והוריו היו צריכים למשוך אותו בכוח. נקודה נוספת ש "עשתה לה את זה" היא שרק לאחרונה התברר לה כי לאנשים שגירשה, לא היה לאן ללכת. העובדה שלרובם עדיין אין בית חלופי לזה ממנו גרשה אותם, גרמה לה להבין, שזה היה אמיתי. אז מה בעצם ניתן ללמוד מסיפור החיילת. לאורך כל מבצע ה "התנתקות",היא היתה משוכנעת שהיא בסך הכל שחקנית בהצגה ידועה מראש. יש מי שתפקידם לשחק את הרעים, יש שתפקידם לשחק את הרעים, וכמו בכל הצגה טובה יש כאלה שלא ברור אם הם טובים או רעים. מה שהיה ברור לה מלכתחילה הוא, שבסוף ההצגה הזו, כל השחקנים יאחזו איש ביד רעהו וייקודו קידה עמוקה בפני הקהל. כמובן ששום נזק אמיתי לא יגרם לאיש וכולנו נוכל לחזור ולצפות בהצגה דומה בערב הבא... הילד שסירב לצאת מהבית, סירב למעשה להשתתף בהצגה. הוא סדק את שריון ה "הכל זה בעצם משחק" וייצר את הבעיה הנפשית הראשונה אצל החיילת. היא לא זעקות השבר של ההורים "עשו לה את זה", מבחינתה זה היה חלק מההצגה. אבל הילד הזה, שהתנהג באופן טבעי בלי בלבולי המוח ה"ממלכתיים", שיכנע אותה שבשבילו זו לא הצגה – פשוט משום שלא יצא. והנה, שלוש שנים אחרי, מתברר לחיילת האינטליגנטית הזו, שלשחקנים הכתומים כן נגרם נזק, באמת אין להם בתים, עכשיו כבר ברור לגמרי שזו לא היתה הצגה. עכשיו "נופל לה האסימון" והיא מבינה שהיא כלל לא היתה שחקנית בהצגה אלא שותפה למעשה פשע גדול ונורא. מי שזעק, וקרע את בגדיו, מי שנדחק לבתי הכנסת לתפילות קורעות לב, מי שויתר על מאבק וחיבק את המגרשים, מי שניהל מחאה במקום מאבק - בנוסח אליו הובילה הנהגתם הרוחנית והפוליטית של ה'כתומים' – יצר במו ידיו את אותה הצגה ידועה מראש שלו ציפתה החיילת. ברור שהמגרשים ישנים היטב. ראיתם פעם שחקן המשחק את האיש הרע ומרגיש צורך להתנצל? *פורסם במקור ראשון
Powered by !JoomlaComment 3.26
3.26 Copyright (C) 2008 Compojoom.com / Copyright (C) 2007 Alain Georgette / Copyright (C) 2006 Frantisek Hliva. All rights reserved." |
|||||||||||||||
| < קודם | הבא > |
|---|
