אליצור סגל
כג אב התשסח 24.08.2008

שרה אליאש כותבת במאמרה "איש הישר בעיניו" (בשבע י"ג אב תשס"ח) שבימים אלה מופץ באינטרנט סרט על כשל מנהיגות של מועצת יש"ע בתקופת הגרוש כנראה שכונתה לסרט הזה http://video.google.com/videoplay?docid=-5590102746285413294

וכך היא כותבת –

"...הכשל לא היה רק בתוצאה אלא גם בדרך ההתנהלות של חלק מהאנשים האם זו סיבה לשבור עכשיו את כל הכלים? אני סברתי וממשיכה לסבור שכניסתנו לתוך הבור הזה של האשמות סביב הגרוש היא פרס למבקשי רעתינו טיפוח רגשות המרמור התסכול ואף השנאה לא יובלי למקום קונסטוקטיבי ..."

לצערינו צורת הכתיבה הזו המובילה את הויכוח לפסים של האשמות על טיפוח רגשות מרמור ושנאה מאפיינת את אנשי מועצת יש"ע הישנה והחדשה.

הסיבה להפצת הסרט, הפופולריות שלו, והצפיה המרובה בו אינן כדי לטפח רשות מרמור ושנאה אלא כדי לבצע הפקת לקחים לקראת הסיבוב הבא שלא יאחר לבוא. מתברר שחברי המועצה אינם יכולים לקבל ביקורת על התנהלותם ומקבלים כל ביקורת ענינית על תפקודם כ"טיפוח של רגשי מירמור ושנאה". בצורה כזו אין שום טעם לדיון וויכוח איתם.

צריך להודיע להם תחזירו את המפתחות ודי!

בעצם כאן היה צריך להסתיים המאמר אבל כדי שלא לצאת בלא כלום אציין כמה נקודות ביקורת מרכזיות –

ראשית – רימו את כולנו. מובילי המועצה לא רצו לנצח את המדינה ולא להביס את צה"ל.

הם התכוונו למחות בלבד. זו דעה לגיטימית – מה שלא לגיטימי הוא שהם הטעו בשטיתיות את האנשים ופעלו כגיס חמישי של מוסדות השלטון. אילו היו מציגים את דעתם זו באותה תקופה ההנהגה היתה מתחלפת כבר אז ואולי היה סיכוי להציל את גוש קטיף – אבל זה בדיוק מה שהם לא רצו – שיהיה סיכוי להצל את גוש קטיף. הם מנעו דיון אז וממשיכים למנוע לדיון היום. הנקודה אינה אם היה צריך לפרוץ את גדרות כפר מימון או לא. הנקודה היא שהם נתנו מצג שוא כאילו מתכונים לפרוץ את הגדרות בזמן שמעולם לא היתה כונה כזו. מטרת מצג השוא הזה היתה למנוע פריצת הגדרות על ידי מנהיגות אחרת שהיתה קמה אילולא הובלו ההמונים בכחש ובכזב.

מה שעוד יותר חמור שגם היום הם ממשיכים באותה הטעיה אבל מובלים כל ביקורת על דרך שקר וכזב זו לכיון של רגשות מרמור כביכול.

שנית - מניעת דיון – פנחס ולרשטיין אומר בסרט למישהו – אתה מחליש אותי עכשיו כולם צריכים להתייצב מאחורי המנהיגות. ומדובר בחודשיים לפני הגרוש.

המנהיגות חסמה דיון בטענה שעכשיו כולם צריכים להתייצב מאחוריה – טקטיקה זו הצליחה למנוע דיון – אילו היה דיון בזמן אמת יתכן והתוצאות היו טובות יותר. אבל מה שעוד יותר חמור שגם כיום כל דיון והפקת לקחים נתפס אצלם כרגשות מרמור .

שלישית – חוסר מסוגלות להבין היכן גבול הסמכות שלהם – שוב ושוב רואים בסרט כיצד אלו שמינו עצמם למנהיגים מונעים מגופים אחרים לפעול תחת הטענה שהם ההנהגה ואין בלתה. במצב כזה דרך היחידה שנותרה היא להבהיר להם שהם אינם ההנהגה. העודה היא דגם היום הם עדיין לחייים במצב נפשי שהם ההנהגה וכולם צריכים להתכופף לפניה – כך שפנחס וולרשטיין שהושלך על ידי הציבור דרך הדלת חזר לפתע דרך החלון וממשיך באותה צורה ובאותה דרך.

יש עוד הרבה מה לומר אבל זה כבר לא חשוב. חוסר המסוגלות להפנים לקחים חוסר המסוגלות להפנים ביקורת מחייב להגיד להם בנחישות ובתקיפות ובמידת האפשר גם ברגישות – תניחו את המפתחות על השולחן.